Nazir — Daf 24a

זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכו':

מתני' האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ היפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר

ואם שלה היתה הבהמה החטאת תמות ועולה תקרב עולה שלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין בהן

דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם:

גמ' מאן תנא דבעל לא משתעבד לה אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא משתעבד לה

דתניא ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו

וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת שכך כתב לה כל אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא

רבא אמר אפי' תימא ר' יהודה כי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא

איכא דאמרי מאן תנא אמר רב חסדא רבי יהודה היא וכי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא דאי רבנן לא משעבד לה כלל

אלא היכי דמי דמשעבד לה כגון דאקנייה לה וכיון דאקני לה הוה דנפשה

MISHNAH. IF A WOMAN MAKES A NAZIRITE VOW AND SETS ASIDE THE REQUISITE ANIMAL [FOR THE SACRIFICE] AND HER HUSBAND SUBSEQUENTLY DECLARES [THE VOW] VOID, THEN, IF THE ANIMAL WAS ONE OF HIS OWN, IT CAN BE PUT TO PASTURE WITH THE HERD,  BUT IF IT WAS ONE OF HERS, THE SIN-OFFERING IS TO BE LEFT TO DIE, THE BURNT-OFFERING IS TO BE OFFERED AS AN [ORDINARY] BURNT-OFFERING, AND THE PEACE-OFFERING IS TO BE OFFERED AS AN [ORDINARY] PEACE-OFFERING. THIS [LAST], HOWEVER, MAY BE EATEN FOR ONE DAY [ONLY],  AND REQUIRES NO LOAVES.  IF SHE HAS A LUMP SUM OF MONEY  [SET ASIDE FOR THE PURCHASE OF SACRIFICES]. IT IS TO BE USED FOR FREE-WILL OFFERINGS;  IF EARMARKED MONEY,  THE PRICE OF THE SIN-OFFERING IS TO BE TAKEN TO THE DEAD SEA;  THE USE OF IT IS FORBIDDEN, BUT INVOLVES NO MALAPPROPRIATION;  FOR THE SUM SET ASIDE FOR THE BURNT-OFFERING, A BURNT-OFFERING IS TO BE PROVIDED, THE USE OF WHICH INVOLVES MALAPPROPRIATION;  WHILST FOR THE SUM SET ASIDE FOR THE PEACE-OFFERING, A PEACE-OFFERING IS TO BE PROVIDED, WHICH MAY BE EATEN FOR ONE DAY [ONLY] AND REQUIRES NO LOAVES. GEMARA. Who is the Tanna [of our Mishnah, who intimates] that the husband is not liable for the wife's [sacrifices]?  — R. Hisda said: It is the Rabbis, for if you suppose it is R. Judah [then since he is liable,] why should [the animals] be sent to pasture with the herd?  For it has been taught: R. Judah says: A man [who can afford to do so] must offer the rich man's sacrifice  on his wife's behalf, as well as all other sacrifices for which she may be liable. For thus does he write to her [in the marriage settlement, viz.: I shall pay] every claim you may have against me from before up to now. Raba said: It may even be R. Judah. [The reply to R. Hisda's objection being that the husband] is liable only for something which she needs, but not for something which she does not need. Another version [of the above discussion is as follows]. Who is the Tanna [of our Mishnah]? — R. Hisda said: It is R. Judah,  [the husband, however,] being liable only for something that she needs, but not for something that she does not need.  For if it were the Rabbis [do they not say that] he is not liable for her [sacrifices] at all?  The only possible interpretation of the liability [implicit in the Mishnah]  would be that he transferred [the animals] to her, but on transference it becomes her own property.