Berakhot — Daf 4a

בניהו בן יהוידע זה סנהדרין ואביתר אלו אורים ותומים

וכן הוא אומר (שמואל ב כ, כג) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי כרתי שכורתים דבריהם פלתי שמופלאים בדבריהם ואח"כ שר צבא למלך יואב

אמר רב יצחק בר אדא ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי מאי קרא (תהלים נז, ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר.

רבי זירא אמר משה לעולם הוה ידע ודוד נמי הוה ידע

וכיון דדוד הוה ידע כנור למה ליה לאתעורי משנתיה

וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז

רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי והכי קאמר משה לישראל אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים:

(תהלים פו, ב) לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך

ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי

א"ר יהושע בריה דרב אידי מאי קרא (תהלים קיט, מו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש

תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני דוד בהלכה לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב

וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה

ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר (משלי כז, יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.

ודוד מי קרי לנפשיה חסיד והכתיב (תהלים כז, יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו

שמא יגרום החטא

כדר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח, טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (בראשית לב, ח) ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא

כדתניא (שמות טו, טז) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית

עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא:

וחכ"א עד חצות: חכמים כמאן סבירא להו אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר

'Benaiah the son of Jehoiada', this means the Sanhedrin. 'And Abiathar',  these are the Urim and Tummim. And so it says: And Benaiah the son of Jehoiada was over the Kerethi and Pelethi.  Why are they  called 'Kerethi' and 'Pelethi'? Kerethi, because their words are decisive [korethim]; Pelethi, because they are distinguished [mufla'im] through their words. And then it comes 'the captain of the King's host Joab'. R. Isaac b. Adda says: (Some say, R. Isaac the son of Addi says) Which verse?  Awake, my glory; awake, psaltery and harp; I will awake the dawn. R. Zera says:  Moses certainly knew and David, too, knew [the exact time of midnight]. Since David knew, why did he need the harp? That he might wake from his sleep. Since Moses knew, why did he say 'about midnight'? — Moses thought that the astrologers of Pharaoh might make a mistake, and then they would say that Moses was a liar. For so a Master said: Let thy tongue acquire the habit of saying, 'I know not', lest thou be led to falsehoods [lying]. R. Ashi says: It  was at midnight of the night of the thirteenth passing into the fourteenth [of Nisan], and thus said Moses to Israel: The Holy One, blessed be He, said: Tomorrow [at the hour] like  the midnight of to-night, I will go out into the midst of Egypt. A prayer of David … Keep my soul, for I am pious.  Levi and R. Isaac:  The one says, Thus spoke David before the Holy One, blessed be He; Master of the world, am I not pious? All the kings of the East and the West sleep to the third hour [of the day], but I, at midnight I rise to give thanks unto Thee.  The other one says: Thus spoke David before the Holy One, blessed be He: Master of the world, am I not pious? All the kings of the East and the West sit with all their pomp among their company, whereas my hands are soiled with the blood [of menstruation], with the foetus and the placenta, in order to declare a woman clean for her husband.  And what is more, in all that I do I consult my teacher, Mephibosheth, and I say to him: My teacher Mephibosheth, is my decision right? Did I correctly convict, correctly acquit, correctly declare clean, correctly declare unclean? And I am not ashamed [to ask]. R. Joshua, the son of R. Iddi, says Which verse [may be cited in support]? And I recite Thy testimonies before kings and am not ashamed.  A Tanna taught: His name was not Mephibosheth. And why then was he called Mephibosheth? Because he humiliated  David in the Halachah. Therefore was David worthy of the privilege that Kileab  should issue from him. R. Johanan said: His name was not Kileab but Daniel. Why then was he called Kileab? Because he humiliated [maklim] Mephibosheth [ab]  in the Halachah. And concerning him Solomon said in his wisdom: My son, if thy heart be wise, my heart will be glad, even mine.  And he said further: My son, be wise, and make my heart glad, that I may answer him that taunteth me. But how could David call himself pious? It is not written: I am not sure [lule] to see the good reward of the Lord in the land of the living;  and a Tanna taught in the name of R. Jose: Why are there dots upon the world 'lule'?  David spoke before the Holy One, blessed be He: 'Master of the world, I am sure that you will pay a good reward to the righteous in the world to come, but I do not know whether I shall have a share in it'?  [He was afraid that] some sin might cause [his exclusion].  This conforms to the following saying of R. Jacob b. Iddi. For R. Jacob b. Iddi pointed to a contradiction. One verse reads: And behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest,  and the other verse reads: Then Jacob was greatly afraid!  [The answer is that] he thought that some sin might cause [God's promise not to be fulfilled]. Similarly it has been taught: Till Thy people pass over, O Lord, till the people pass over that Thou hast gotten.  'Till Thy people pass over, O Lord': this is the first entry [into the Land]. 'Till the people pass over that Thou hast gotten': this is the second entry. Hence the Sages say: The intention was to perform a miracle for Israel  in the days of Ezra, even as it was performed for them in the days of Joshua bin Nun,  but sin caused [the miracle to be withheld]. THE SAGES SAY: UNTIL MIDNIGHT. Whose view did the Sages adopt?  If it is R. Eliezer's view, then let them express themselves in the same way as R. Eliezer?