Berakhot — Daf 4b

ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל

לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך

וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה

מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה

איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה ואיבע"א לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קמ"ל דחובה:

אמר מר קורא ק"ש ומתפלל מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית רבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תקנום

במאי קא מפלגי

אי בעית אימא קרא איבע"א סברא

איבע"א סברא

דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא ור' יהושע בן לוי סבר כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא

ואב"א קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב (דברים ו, ז) בשכבך ובקומך

ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה ר' יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה נמי ק"ש סמוך למטתו

מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה דהא בעי למימר השכיבנו

אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר (תהלים נא, יז) ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר (תהלים יט, טו) יהיו לרצון אמרי פי

אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא:

אמר רבי אלעזר א"ר אבינא כל האומר (תהלים קמה, א) תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא

מאי טעמא

אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת נימא (תהלים קיט, א) אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין

אלא משום דאית ביה (תהלים קמה, טז) פותח את ידך נימא הלל הגדול דכתיב ביה (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר

אלא משום דאית ביה תרתי

אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב (עמוס ה, ב) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל

במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש שנא' (תהלים קמה, יד) סומך ה' לכל הנופלים:

א"ר אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתי' (ישעיהו ו, ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתי' (דניאל ט, כא) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף וגו'

מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא

אמר ר' יוחנן אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתי' התם (דניאל י, יג) והנה מיכאל אחד (מן) השרים הראשונים בא לעזרני

תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ומלאך המות בשמנה ובשעת המגפה באחת:

א"ר יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו אמר רבי יוסי מאי קרא (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה

אמר רב נחמן

If it is R. Gamaliel's view, let them express themselves in the same way as R. Gamaliel? — In reality it is R. Gamaliel's view that they adopted, and their reason for saying, UNTIL MIDNIGHT is to keep a man far from transgression. For so it has been taught: The Sages made a fence for their words so that a man, on returning home from the field in the evening, should not say: I shall go home, eat a little, drink a little, sleep a little, and then I shall recite the Shema' and the Tefillah, and meanwhile, sleep may overpower him, and as a result he will sleep the whole night. Rather should a man, when returning home from the field in the evening, go to the synagogue. If he is used to read the Bible, let him read the Bible, and if he is used to repeat the Mishnah, let him repeat the Mishnah, and then let him recite the Shema' and say the Tefillah, [go home] and eat his meal and say the Grace. And whosoever transgresses the words of the Sages deserves to die. Why this difference that, in other cases, they do not say 'he deserves to die', and here they do say 'he deserves to die'? — If you wish, I can say because here there is danger of sleep overpowering him. Or, if you wish, I can say because they want to exclude the opinion of those who say that the evening prayer is only voluntary.  Therefore they teach us that it is obligatory. The Master said:  'Let him recite Shema' and say the Tefillah'. This accords with the view of R. Johanan.  For R. Johanan says: Who inherits the world to come? The one who follows the Ge'ullah  immediately with the evening Tefillah. R. Joshua b. Levi says: The Tefilloth were arranged to be said in the middle.  What is the ground of their difference? — If you like, I can say it is [the interpretation of] a verse, and if you like, I can say that they reason differently. For R. Johanan argues: Though the complete deliverance from Egypt took place in the morning time only,  there was also some kind of deliverance in the evening;  whereas R. Joshua b. Levi argues that since the real deliverance happened in the morning [that of the evening] was no proper deliverance.  'Or if you like, I can say it is [the interpretation of] a verse'. And both interpret one and the same verse, [viz.,] When thou liest down and when thou risest up.  R. Johanan argues: There is here an analogy between lying down and rising. Just as [at the time of] rising, recital of Shema' precedes Tefillah, so also [at the time of] lying down, recital of Shema' precedes Tefillah. R. Joshua b. Levi argues [differently]: There is here an analogy between lying down and rising. Just as [at the time of] rising, the recital of Shema' is next to [rising from] bed,  so also [at the time of] lying down, recital of Shema' must be next to [getting into] bed. Mar b. Rabina raised an objection. In the evening, two benedictions precede and two benedictions follow the Shema'.  Now, if you say he has to join Ge'ullah with Tefillah, behold he does not do so, for he has to say [in between], 'Let us rest'?  — I reply: Since the Rabbis ordained the benediction, 'Let us rest', it is as if it were a long Ge'ullah. For, if you do not admit that, how can he join in the morning, seeing that R. Johanan says: In the beginning [of the Tefillah] one has to say: O Lord, open Thou my lips [etc.],  and at the end one has to say: Let the words of my mouth be acceptable?  [The only explanation] there [is that] since the Rabbis ordained that O Lord, open Thou my lips should be said, it is like a long Tefillah.  Here, too, since the Rabbis ordained that 'Let us rest' should be said, it is like a long Ge'ullah. R. Eleazar b. Abina says: Whoever recites [the psalm] Praise of David  three times daily, is sure to inherit  the world to come. What is the reason? Shall I say it is because it has an alphabetical arrangement? Then let him recite, Happy are they that are upright in the way,  which has an eightfold alphabetical arrangement. Again, is it because it contains [the verse], Thou openest Thy hand [and satisfiest every living thing with favour]?  Then let him recite the great Hallel,  where it is written: Who giveth food to all flesh!  — Rather, [the reason is] because it contains both.  R. Johanan says: Why is there no nun in Ashre?  Because the fall of Israel's enemies  begins with it. For it is written: Fallen is  the virgin of Israel, she shall no more rise.  (In the West  this verse is thus interpreted: She is fallen, but she shall no more fall. Rise, O virgin of Israel). R. Nahman b. Isaac says: Even so, David refers to it by inspiration  and promises them an uplifting. For it is written: The Lord upholdeth all that fall. R. Eleazar b. Abina said furthermore: Greater is [the achievement] ascribed to Michael than that ascribed to Gabriel. For of Michael it is written: Then flew unto me one of the Seraphim,  whereas of Gabriel it is written: The man Gabriel whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly in a flight etc.  How do you know that this [word] 'one' [of the Seraphim] means Michael? — R. Johanan says: By an analogy from [the words] 'one', 'one'. Here it is written: Then flew unto me one of the Seraphim; and in another place it is written: But, lo, Michael, one of the chief princes, came to help me.  A Tanna taught: Michael [reaches his goal] in one [flight], Gabriel in two, Elijah in four, and the Angel of Death in eight. In the time of plague, however, [the Angel of Death, too, reaches his goal] in one. R. Joshua b. Levi says: Though a man has recited the Shema' in the synagogue, it is a religious act to recite it again upon his bed. R. Assi says: Which verse [may be cited in support]? Tremble and sin not; commune with your own heart upon your bed, and be still, Selah.  R. Nahman, however, says: