Berakhot — Daf 48a

לאתויי קטן פורח.

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו

אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע:

א"ר יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין א"ר זירא בעאי מיניה מרב יהודה שמנה מהו שבעה מהו א"ל לא שנא ששה ודאי לא מיבעיא לי א"ל רבי ירמיה שפיר עבדת דלא איבעיא לך התם טעמא מאי משום דאיכא רובא הכא נמי איכא רובא ואיהו סבר רובא דמינכר בעינן.

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה אשתבע לה אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה אותביה בין דידיה לדידה אמר ליה חזית כמה יקרא עבדינא לך אמר ליה לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא לי דכתיב (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה אמר ליה קא חזית דלא מקבל מרות

יהבו ליה כסא לברוכי אמר היכי אבריך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו שתייה לההוא כסא יהבו ליה כסא אחרינא ובריך

א"ר אבא בריה דרב חייא בר אבא (א"ר יוחנן) שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד דהכי אמר ר' חייא בר אבא אר"י לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן

מיתיבי רשב"ג אומר עלה והסיב עמהם אפילו לא טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף

אצטרופי מצטרף אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן

איתמר נמי אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא אפי' לא

to include a boy who shows signs of puberty before his years? The law, however, is not as laid down in all these statements, but as in this statement of R. Nahman: A boy who knows to whom the benediction is addressed may be counted for zimmun. Abaye and Raba [when boys] were once sitting in the presence of Rabbah. Said Rabbah to them: To whom do we address the benedictions? They replied: To the All-Merciful. And where does the All-Merciful abide? Raba pointed to the roof; Abaye went outside and pointed to the sky. Said Rabbah to them: Both of you will become Rabbis. This accords with the popular saying: Every pumpkin can be told from its stalk. Rab Judah the son of R. Samuel b. Shilath said in the name of Rab: If nine persons have eaten corn and one vegetables, they may combine.  R. Zera said: I asked Rab Judah, What of eight, what of seven,  and he replied: It makes no difference. Certainly if six [were eating corn]  I did not need to ask. Said R. Jeremiah to him: You were quite right not to ask. What was the reason there [in the first case]? Because there is a majority [eating corn]; here too there is a majority. He, however, thought that perhaps an easily recognizable majority is required. King Jannai and his queen were taking a meal together. Now after he had put the Rabbis to death,  there was no-one to say grace for them. He said to his spouse: I wish we had someone to say grace for us. She said to him: Swear to me that if I bring you one you will not harm him. He swore to her, and she brought Simeon b. Shetah, her brother.  She placed him between her husband and herself, saying. See what honour I pay you. He replied: It is not you who honour me but it is the Torah which honours me, as it is written, Exalt her and she shall promote thee,  [she shall bring thee to honour when thou dost embrace her].  He [Jannai] said to her: You see that he  does not acknowledge any authority!  They gave him a cup of wine to say grace over.  He said: How shall I say the grace? [Shall I say] Blessed is He of whose sustenance Jannai and his companions have eaten? So he drank that cup, and they gave him another and he said grace over it. R. Abba the son of R. Hiyya b. Abba said: Simeon b. Shetah in acting thus  followed his own view. For thus said R. Hiyya b. Abba in the name of Johanan: A man cannot say grace on behalf of others until he has eaten at least the size of an olive of corn food with them. Even as it was taught:  R. Simeon b. Gamaliel says: If one went up [on the couch] and reclined with them, even though he only dipped [a little bit] with them in brine and ate only one fig with them, he can be combined with them [for zimmun]. Now he can be combined with them, but he cannot say grace on behalf of others until he eats the quantity of an olive of corn food. It has also been stated: R. Hanah b. Judah said in the name of Raba: