Berakhot — Daf 48b

טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף ולהוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא הלכתא אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן

אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה:

תנו רבנן סדר ברכת המזון כך היא ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע רבי אליעזר אומר רצה לאומרה בנחמה אומרה בברכת הארץ אומרה בברכה שתקנו חכמים ביבנה אומרה וחכמים אומרים אינו אומרה אלא בנחמה בלבד

חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו דיעבד:

תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת הזמון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך זו הטוב והמטיב אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן

רבי אומר [אינו צריך] ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי נפקא על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון הטוב והמטיב ביבנה תקנוה אין לי אלא לאחריו לפניו מנין תלמוד לומר אשר נתן לך משנתן לך

רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר (שמות כג, כה) וברך את לחמך ואת מימיך אל תקרי ובירך אלא וברך ואימתי קרוי לחם קודם שיאכלנו

ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר (שמואל א ט, יג) כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים

וכל כך למה לפי שהנשים דברניות הן ושמואל אמר כדי להסתכל ביפיו של שאול דכתיב (שמואל א ט, ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם ורבי יוחנן אמר לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא

ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר (דברים ח, י) על הארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר (שמות כד, יב) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו'

ר"מ אומר ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה ת"ל אשר נתן לך ה' אלהיך דיינך בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדה פורענות

רבי יהודה בן בתירה אומר אינו צריך הרי הוא אומר טובה הטובה טובה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם הטובה זו בנין ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון:

תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות

Even though he only dipped [a little bit] with them in brine or ate with them only one fig, he can be combined with them; but for saying grace on behalf of others he is not qualified until he eats the quantity of an olive of corn food with them. R. Hanah b. Judah said in the name of Raba: The law is that if he ate with them a vegetable-leaf and drank a cup of wine, he can be combined; but he cannot say grace on behalf of others until he eats with them the quantity of an olive of corn food. R. Nahman said: Moses instituted for Israel the benediction 'Who feeds'  at the time when manna descended for them. Joshua instituted for them the benediction of the land  when they entered the land. David and Solomon instituted the benediction which closes 'Who buildest Jerusalem'.  David instituted the words. 'For Israel Thy people and for Jerusalem Thy city',  and Solomon instituted the words 'For the great and holy House'.  The benediction 'Who is good and bestows good'  was instituted in Jabneh with reference to those who were slain in Bethar. For R. Mattena said: On the day on which permission was given to bury those slain in Bethar,  they ordained in Jabneh that 'Who is good and bestows good' should be said: 'Who is good', because they did not putrefy, and 'Who bestows good', because they were allowed to be buried. Our Rabbis taught: The order of grace after meals is as follows. The first benediction is that of 'Who feeds'. The second is the benediction of the land. The third is 'Who buildest Jerusalem'. The fourth is 'Who is good and bestows good'. On Sabbath [the third blessing] commences with consolation and closes with consolation.  and the holiness of the day is mentioned in the middle [of this blessing]. R. Eliezer says: If he likes he can mention it in the consolation, or he can mention it in the blessing of the land,  or he can mention it in the benediction which the Rabbis instituted in Jabneh.  The Sages, however, say that it must be said in the consolation blessing. The Sages say the same thing as the First Tanna? — They differ in the case where he actually did say it [in some other place]. Our Rabbis taught: Where is the saying of grace intimated in the Torah? In the verse, And thou shalt eat and be satisfied and bless:  this signifies the benediction of 'Who feeds'.  'The Lord Thy God': this signifies the benediction of zimmun.  'For the land': this signifies the blessing for the land. 'The good': this signifies 'Who buildest Jerusalem'; and similarly it says This good mountain and Lebanon.  'Which he has given thee': this signifies the blessing of 'Who is good and bestows good'. This accounts for the grace after [meals]; how can we prove that there should be a blessing before [food]? — You have an argument a fortiori; if when one is full he says a grace, how much more so should he do so, when he is hungry! Rabbi says: This argument is not necessary. 'And thou shalt eat and be satisfied and bless' signifies the benediction of 'Who feeds'. The responses of zimmun are derived from O magnify the Lord with me.  'For the land': this signifies the blessing of the land. 'The good': this signifies, 'Who buildest Jerusalem'; and so it says, 'This goodly mountain and Lebanon'. 'Who is good and bestows good' was instituted in Jabneh. This accounts for the grace after [meals]; whence do I learn that a blessing must be said before [food]? — Because it says, 'Which He has given thee', implying, as soon as He has given thee.  R. Isaac says: This is not necessary. For see, it says, And He shall bless thy bread and thy water.  Read not u-berak [and he shall bless] but u-barek [and say a blessing]. And when is it called 'bread'? Before it is eaten. R. Nathan says: This is not necessary. For see, it says, As soon as ye be come into the city ye shall straightway find him, before he go up to the high place to eat; for the people will not eat until he come, because he doth bless the sacrifice, and afterwards they eat that be bidden.  Why did they  make such a long story of it? Because  women are fond of talking. Samuel, however, says that it was so that they might feast their eyes on Saul's good looks, since it is written, From his shoulders and upward he was higher than any of the people;  while R. Johanan says it was because one kingdom cannot overlap another by a hair's breadth. We have found warrant for blessing over food; whence do we derive it for the blessing over the Torah? R. Ishmael says: It is learnt a fortiori: If a blessing is said for temporal life, how much more should it be said for eternal life! R. Hiyya b. Nahmani, the disciple of R. Ishmael, said in the name of R. Ishmael: This is not necessary. For see, it says, 'For the good land which He has given thee', and in another place it says, And I will give thee the tables of stone and a law and commandments, etc.  (R. Meir says: Whence do we learn that just as one says a blessing for good hap, so he should say one for evil hap? — Because it says, Which the Lord thy God hath given thee, [as much as to say,] which He hath judged thee  — for every judgment which He has passed on thee, whether it is a doom of happiness or a doom of suffering.) R. Judah b. Bathyrah says: This is not necessary. For see, it says 'the good' where it need only have said 'good'. 'Good' signifies the Torah; and so it says, For I give you a good doctrine.  'The good' signifies the building of Jerusalem; and so it says, This good mount and Lebanon. It has been taught: If one does not say the words 'a desirable, good and extensive land' in the blessing of the land and does not mention the kingdom of the house of David in the blessing 'Who buildest Jerusalem', he has not performed his obligation. Nahum the Elder says: He must mention in it [the second blessing] the covenant. R. Jose says: He must mention in it the Torah. Pelimo says: He must mention the covenant before the Torah, since the latter was given with only three covenants