Berakhot — Daf 23b

ננטרן אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דר"נ כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן כי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן ננטרן

ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן.

אמר רבא אמר רב ששת לית הלכתא כי הא מתניתא דב"ש היא דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא

מיתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן מאי לאו תפילין אי אמרת בשלמא בית הלל התרתי לך כאן קבוע אסרתי לך כאן בית הכסא עראי אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו ולא מידי

כי תניא ההיא לענין טפח וטפחיים דתני חדא כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים ותניא אידך לאחריו טפח ולפניו ולא כלום

מאי לאו אידי ואידי באיש ולא קשיא כאן לגדולים כאן לקטנים

ותסברא אי בקטנים לאחריו טפח למה לי אלא אידי ואידי בגדולים ולא קשיא הא באיש הא באשה

אי הכי הא דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה מאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא

אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא אמר רב ששת תיובתא

מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי לא כל שכן

הכי קאמר בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסרי

אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה מעלייתא היא

הכי קאמר הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק"ו דאי אתיא לה בתורת ק"ו זהו ק"ו שאין עליו תשובה:

ת"ר הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס

אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו ואח"כ נכנס ופליגא דר' חייא דא"ר חייא מניחן על שלחנו וכן הדור לו

ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה

תני חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו ותניא אידך לא יצור

לא קשיא הא דאזמניה הא דלא אזמניה דאמר רב חסדא האי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין צר ביה תפילין אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי

ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אסיר אי לא אזמניה לא

בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי שנוהג בהן מנהג בזיון כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל מותר אפילו אשתו עמו

מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו אסור היה מקום שגבוה ג' טפחים או נמוך ג' טפחים מותר

תיובתא דשמואל תיובתא

אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מ"ט

they will protect me.  Raba said: When we were following R. Nahman, if he had a book of Aggada he used to give it to us, but if he was wearing tefillin he did not give them to us, saying, since the Rabbis have permitted them, they will guard me. Our Rabbis taught: A man should not hold tefillin in his hand or a scroll of the Law in his arm while saying the Tefillah,  nor should he make water while wearing them, nor sleep in them, whether a regular sleep or a short snatch. Samuel says: A knife, money, a dish and a loaf of bread are on the same footing as tefillin.  Raba said in the name of R. Shesheth: The law is not in accordance with this Baraitha,  since it expresses the view of Beth Shammai. For seeing that Beth Hillel declare it permissible in a regular privy [to hold the tefillin] is there any question that they would permit it in an ad hoc privy? An objection was raised: The things which I have permitted to you in the one place I have forbidden to you in the other. Presumably this refers to tefillin. Now if you say the Baraitha quoted follows Beth Hillel, there is no difficulty. 'l have permitted it to you in the one place' — the regular privy, 'and I have forbidden it to you in the other' — the ad hoc privy. But if you say it is Beth Shammai, they do not permit anything! — That statement  refers to the baring of the handbreadth and two handbreadths, as one [Baraitha] taught: When a man eases himself, he may bare a hand breadth behind and two handbreadths in front, and another taught: a handbreadth behind and in front not at all. Is it not the case that both statements refer to a man, and there is no contradiction, the former referring to easing and the latter to making water? But do you think so? If for making water, why a handbreadth behind? Rather both refer to easing, and there is no contradiction, the one referring to a man and the other to a woman. If that is the case,  what of the succeeding statement, 'This is an a fortiori which cannot be rebutted'? What is the point of 'which cannot be rebutted'? This  is merely the natural way! We must say therefore that tefillin are referred to [in the Baraitha], and it is a refutation of what Raba said in the name of R. Shesheth. — It is a refutation. Still a difficulty remains: If it is permissible in a regular privy, how much more so in an ad hoc privy! — What it means is this: In a regular privy where there is no splashing, it is permitted; in an ad hoc privy where there is splashing,  it is forbidden. If that is the case, how can you say, 'which cannot be rebutted'? There is an excellent refutation? — What it means is this: This  rule is based upon a reason  and not upon an argument a fortiori; for if we were to employ here an argument a fortiori,  it would be one which could not be rebutted. Our Rabbis taught: One who wishes to partake [in company] of a regular meal,  should walk four cubits ten times or ten cubits four times and ease himself and then go in. R. Isaac said: One who wishes to [partake of] a regular meal should take off his tefillin  and then go in. He differs from R. Hiyya; for R. Hiyya said: He places them on his table, and so it is becoming for him. How long does he leave them there? Until the time for grace. One [Baraitha] taught: A man may tie up his tefillin in his headgear  along with his money, while another teaches, He should not so tie them! — There is no contradiction; in the one case he sets it aside for this purpose, in the other he does not set it aside. For R. Hisda said: If a man has [mentally] set aside a cloth to tie up tefillin in, once he has tied up tefillin in it, it is forbidden to tie up in it money; if he has set it aside but not tied up the tefillin in it, or if he has tied them up in it without setting it aside for the purpose, he may tie up money in it. According to Abaye, however, who says that mere setting aside is operative,  once he has set it aside, even though he has not tied up tefillin in it, it is forbidden to tie up money, and if he has tied up tefillin in it, if he has set it aside it is forbidden to tie up money, but if he has not set it aside it is not forbidden. R. Joseph the son of R. Nehunia asked Rab Judah: What is the rule about placing one's tefillin under one's pillow? About putting them under the place of his feet I have no need to ask, because that would be treating them contemptuously. What I do want to know is, what is the rule about putting them under his pillow? — He replied: Thus said Samuel: It is permitted, even if his wife is with him. An objection was raised. A man should not put his tefillin under the place of his feet, because this is treating them contemptuously, but he may place them under his pillow, but if his wife is with him this is forbidden. If, however, there is a place three handbreadths above his head or three handbreadths below,  he may put them there. Is not this a refutation of Samuel? It is. Raba said: Although it has been taught that this is a refutation of Samuel, the law follows his opinion. What is the reason?