Berakhot — Daf 13b

(דברים ו, ו) אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כר"ע

איכא דמתני לה אהא דתניא הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו ר' אחא משום ר' יהודה אומר כיון שכוון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כר' אחא שאמר משום ר' יהודה

תניא אידך והיו שלא יקרא למפרע על לבבך ר' זוטרא אומר עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה

מ"ש מכאן ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם הכא נמי הא כתיב ודברת בם

ה"ק עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך קריאה בלא כוונה

ומאי שנא עד כאן מצות כוונה וקריאה דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם

ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק דאמר (דברים יא, יח) ושמתם את דברי אלה צריכה שתהא שימה כנגד הלב:

אמר מר ר' יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה מ"ש מכאן ואילך מצות כוונה משום דכתיב על לבבכם הכא נמי הא כתיב על לבבך

ה"ק עד כאן מצות קריאה וכוונה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה

ומ"ש עד כאן מצות קריאה וכוונה דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם

ההוא בדברי תורה כתיב וה"ק רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו:

ת"ר (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כוונת הלב דברי ר"מ אמר רבא הלכה כר"מ

תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת

ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' [חייא בר אבא] חזייה דהוה מאריך טובא א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת:

אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה על לבבך בעמידה על לבבך סלקא דעתך אלא אימא עד על לבבך בעמידה מכאן ואילך לא ורבי יוחנן אמר כל הפרשה כולה בעמידה

ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' אחא שאמר משום ר' יהודה:

ת"ר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא א"ל רב לר' חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים

חוזר וגומרה או אינו חוזר וגומרה בר קפרא אומר אינו חוזר וגומרה רבי שמעון ברבי אומר חוזר וגומרה א"ל בר קפרא לר"ש ברבי בשלמא לדידי דאמינא אינו חוזר וגומרה היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים אלא לדידך דאמרת חוזר וגומרה למה ליה לאהדורי

כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה

אמר ר' אילא בריה דרב שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך היכי הוה עביד אמר ליה בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה טפי לא הוה מצער נפשיה

אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קריאת שמע מקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד

אמרי מיגנא כי מצלי שפיר דמי מקרא אע"ג דמצלי נמי אסור

והא ר' יוחנן מצלי וקרי

שאני ר' יוחנן דבעל בשר הוה:

ובפרקים שואל וכו'

משיב מחמת מאי אילימא מפני הכבוד השתא משאל שאיל אהדורי מבעיא אלא שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם אימא סיפא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב

משיב מחמת מאי אילימא מפני היראה השתא משאל שאיל אהדורי מבעיא אלא מפני הכבוד היינו דר"י דתנן ר"י אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם

חסורי מחסרא והכי קתני בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב דברי ר"מ רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד

Which I command thee this day upon thy heart. From this you learn that the whole section requires to be said with kawanah. Rabbah b. Hanah said in the name of R. Johanan: The halachah is as laid down by R. Akiba. Some refer this statement  to the following. as it has been taught: One who reads the Shema' must pay proper attention  to what he says. R. Aha said in the name of R. Judah: If he has paid proper attention to the first section, he need not do so for the rest. Rabba b. Bar Hanah said in the name of R. Johanan: The halachah is as stated by R. Aha in the name of R. Judah. Another [Baraitha] taught: 'And they shall be': this teaches that they must not be said backwards. 'upon thy heart': R. Zutra says: Up to this point extends the command of kawanah,  from this point only the command of reciting applies. R. Josiah says: Up to this point extends the command of reciting; from this point the command of kawanah applies. Why this difference in the application from this point of the command of reciting? [presumably] because it is written 'to speak of them';  here too [in the first] also it is written, 'and thou shalt speak of them'!  What he means is this: Up to this point applies the command both of kawanah and reciting; from this point onwards applies the command of reciting [even] without kawanah.  And why this difference in the application up to the point of the command both of reciting and kawanah? [presumably] because it is written, upon thy heart and thou shalt speak of them?  [In the second section] there too it is written, 'upon thy hearts to speak of them.  That text was required for the lesson enunciated by R. Isaac, who said: 'Ye shall put these my words [upon your hearts]';  it is requisite that the placing [of the tefillin] should be opposite the heart. The Master stated [above]: 'R. Josiah said: Up to this point extends the command of reciting; from this point onwards the command of kawanah applies'. Why this difference in the application from this point onward of the command of kawanah? [Presumably] because it is written, 'upon your heart'? There too [in the first section] also it is written upon thy heart? — What he meant is this: Up to this point applies the command of reciting and kawanah, from this point onwards applies that of kawanah [even] without reciting.  Why this difference in the application up to this point of the command of reciting and kawanah? [Presumably] because it is written, 'upon thy heart and thou shalt speak of them?' There too [in the second section] also it is written, 'upon your heart to speak. of them'! These words have reference to words of Torah, and what the All-Merciful meant is this: Teach your children Torah, so that they may be fluent in them. Our Rabbis taught: Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one.  Up to this point concentration  is required. So says R. Meir. Raba said: The halachah is as stated by R. Meir. It has been taught: Symmachus says: Whoever prolongs the word ehad [one]. has his days and years prolonged. R. Aha b. Jacob said: [He must dwell] on the daleth.  R. Ashi said: Provided he does not slur over the heth.  R. Jeremiah was once sitting before R. Hiyya b. Abba, and the latter saw that he was prolonging [the word ehad] very much. He said to him: Once you have declared Him king  over [all that is] above and below and over the four quarters of the 'heaven, no more is required. R. Nathan b. Mar 'Ukba said in the name of Rab Judah: 'upon thy heart' must be said standing. [Only] 'Upon thy heart'? How can you assume this? Rather say: Up to 'upon thy heart' must be said standing; from there onwards not [necessarily]. R. Johanan, however, said: The whole [first] section must be said standing. And R. Johanan in this is consistent; for Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Johanan: The halachah is as stated by R. Aha in the name of R. Judah. Our Rabbis taught: 'Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one': this was R. Judah the Prince's recital of the Shema'.  Rab said once to R. Hiyya: I do not see Rabbi accept upon himself the yoke of the kingdom of heaven.  He replied to him: Son of Princes!  In the moment when he passes his hand over his eyes, he accepts upon himself the yoke of the kingdom of heaven. Does he finish it afterwards or does he not finish it afterwards?  Bar Kappara said: He does not finish it afterwards; R. Simeon son of Rabbi said, He does finish it afterwards. Said Bar Kappara to R. Simeon the son of Rabbi: On my view that he does not finish it afterwards, there is a good reason why Rabbi always is anxious to take a lesson in which there is mention of the exodus from Egypt.  But on your view that he does finish it afterwards, why is he anxious to take such a lesson? — So as to mention the going forth from Egypt at the proper time. R. Ela the son of R. Samuel b. Martha said in the name of Rab: If one said 'Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one', and was then overpowered by sleep, he has performed his obligation. R. Nahman said to his slave Daru: For the first verse prod me,  but do not prod me for any more. R. Joseph said to R. Joseph the son of Rabbah: How did your father use to do? He replied: For the first verse he used to take pains [to keep awake], for the rest he did not use to take pains. R. Joseph said: A man lying on his back should not recite the Shema'. [This implies] that he may not read [the Shema' lying on his back], but there is no objection to his sleeping in this posture. But did not R. Joshua b. Levi curse anyone who slept lying on his back?  In reply it was said: To sleeping thus if he turns over a little on his side there is no objection, but to read the Shema' thus is forbidden even if he turns over somewhat. But R. Johanan turned over a little and read the Scripture? — R. Johanan was an exception, because he was very corpulent. IN THE BREAKS HE MAY GIVE GREETING etc. For what may he RETURN GREETING? Shall I say, out of respect? But seeing that he may give greeting, is there any question that he may return it? Rather [what I must say is]: He gives greeting out of respect and returns greeting to anyone. [But then] read the next clause: IN THE MIDDLE HE GIVES GREETING OUT OF FEAR AND RETURNS IT. Returns it for what reason? Shall I say, out of fear? But seeing that he may give greeting, is there any question that he may return it? Rather [what we must say is], out of respect. But then this is the view of R. Judah,  as we learn, R. JUDAH SAYS: IN THE MIDDLE HE GIVES GREETING OUT OF FEAR AND RETURNS IT OUT OF RESPECT, AND IN THE BREAKS HE GIVES GREETING OUT OF RESPECT AND RETURNS GREETING TO ANYONE? — There is a lacuna, and [our Mishnah] should read as follows: IN THE BREAKS HE GIVES GREETING OUT OF RESPECT, and needless to say he may return it, AND IN THE MIDDLE HE GIVES GREETING OUT OF FEAR and needless to say he may return it. So R. Meir. R. Judah says: IN THE MIDDLE HE GIVES GREETING OUT OF FEAR AND RETURNS IT OUT OF RESPECT,