Berakhot — Daf 13a

לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו וכן הוא אומר (ישעיהו מג, יח) אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זה שעבוד מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים (ישעיהו מג, יט)

הנני עושה חדשה עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג

משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב פגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות:

(דברי הימים א א, כז) אברם הוא אברהם

בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו

שרי היא שרה

בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו:

תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר (בראשית יז, ה) והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר (בראשית יז, ה) ולא יקרא עוד [את] שמך אברם

אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי

התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה

אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ

שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב (בראשית מו, ב) ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב

מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא (נחמיה ט, ז) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם

אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא:

הדרן עלך מאימתי

מתני׳ היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא

בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר

ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם

אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב

ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק

אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד:

גמ׳ ש"מ מצות צריכות כוונה

מאי אם כוון לבו לקרות לקרות והא קא קרי

בקורא להגיה:

ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון

מ"ט דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהו

ורבנן מאי טעמייהו אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע

ולרבי נמי הא כתיב שמע ההוא מבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך

ורבנן סברי להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא

ולרבנן נמי הא כתיב והיו ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע

ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא דרשי

למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה והיו דכתב רחמנא למה לי

איצטריך משום דכתיב שמע

למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה שמע דכתב רחמנא למה לי

איצטריך משום דכתיב והיו:

ת"ר והיו שלא יקרא למפרע הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה תלמוד לומר האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריכה כוונה דברי ר' אליעזר

א"ל רבי עקיבא הרי הוא אומר

This does not mean that the name Jacob shall be obliterated, but that Israel shall be the principal name and Jacob a secondary one. And so it says: Remember ye not the former things, neither consider the things of old.  'Remember ye not the former things': this refers to the subjections to the other nations; 'Neither consider the things of old': this refers to the exodus from Egypt. Behold I shall do a new thing; now shall it spring forth.  R. Joseph learnt: This refers to the war of Gog and Magog. A parable: To what is this like? To a man who was travelling on the road when he encountered a wolf and escaped from it, and he went along relating the affair of the wolf. He then encountered a lion and escaped from it, and went along relating the affair of the lion. He then encountered a snake and escaped from it, whereupon he forgot the two previous incidents and went along relating the affair of the snake. So with Israel: the later troubles make them forget the earlier ones. Abram the same is Abraham.  At first he became a father to Aram [Ab-Aram] only, but in the end he became a father to the whole world.  [Similarly] Sarai is the same as Sarah. At first she became a princess to her own people, but later she became a princess to all the world.  Bar Kappara taught: Whoever calls Abraham Abram transgresses a positive precept, since it says, Thy name shall be Abraham.  R. Eliezer says: He transgresses a negative command,  since it says, Neither shall thy name any more be called Abram.  But if that is so, then the same should apply to one who calls Sarah Sarai? — In her case the Holy One, blessed be He, said to Abraham, As for Sarai thy wife, thou shalt not call her Sarai, but Sarah shall her name be.  But if that is so, the same should apply to one who calls Jacob Jacob? — There is a difference in his case, because Scripture restored it [the name Jacob] to him, as it is written: And God spoke unto Israel in the visions of the night, and said, Jacob, Jacob.  R. Jose b. Abin (or, as some say, R. Jose b. Zebida) cited in objection the following: Thou art the Lord, the God who didst choose Abram!  — The answer was given: There the prophet  is recounting the noble deeds of the All Merciful [and relates] that that was the case originally. MISHNAH. IF ONE WAS READING IN THE TORAH [THE SECTION OF THE SHEMA'] WHEN THE TIME FOR ITS RECITAL ARRIVED, IF HE HAD THE INTENTION  HE HAS PERFORMED HIS OBLIGATION. IN THE BREAKS  ONE MAY GIVE GREETING OUT OF RESPECT  AND RETURN GREETING; IN THE MIDDLE [OF A SECTION] ONE MAY GIVE GREETING OUT OF FEAR  AND RETURN IT. SO R. MEIR. RABBI JUDAH SAYS: IN THE MIDDLE ONE MAY GIVE GREETING OUT OF FEAR AND RETURN IT OUT OF RESPECT, IN THE BREAKS ONE MAY GIVE GREETING OUT OF RESPECT AND RETURN GREETING TO ANYONE. THE BREAKS ARE AS FOLLOWS: BETWEEN THE FIRST BLESSING AND THE SECOND,  BETWEEN THE SECOND AND 'HEAR', BETWEEN 'HEAR' AND 'AND IT SHALL COME TO PASS', BETWEEN AND IT SHALL COME TO PASS' AND 'AND THE LORD SAID AND BETWEEN AND THE LORD SAID' AND 'TRUE AND FIRM'.  RABBI JUDAH SAYS: BETWEEN 'AND THE LORD SAID' AND 'TRUE AND FIRM' ONE SHOULD NOT INTERRUPT. R. JOSHUA B. KORHAH SAID: WHY WAS THE SECTION OF 'HEAR' PLACED BEFORE THAT OF 'AND IT SHALL COME TO PASS'? SO THAT ONE SHOULD FIRST ACCEPT UPON HIMSELF THE YOKE OF THE KINGDOM OF HEAVEN  AND THEN TAKE UPON HIMSELF THE YOKE OF THE COMMANDMENTS.  WHY DOES THE SECTION OF 'AND IT SHALL COME TO PASS' COME BEFORE THAT OF 'AND THE LORD SAID'? BECAUSE [THE SECTION] 'AND IT SHALL COME TO PASS' IS APPLICABLE BOTH TO THE DAY AND TO THE NIGHT,  WHEREAS [THE SECTION] 'AND THE LORD SAID' IS APPLICABLE ONLY TO THE DAY. GEMARA. This  proves that precepts must be performed with intent.  [No, perhaps] what IF HE HAD THE INTENTION means is, if it was his intention to read the Scripture? 'To read'? But surely he is reading! — [The Mishnah may refer] to one who is reading [a scroll] in order to revise it. Our Rabbis taught: The Shema' must be recited as it is written.  So Rabbi. The Sages, however, say that it may be recited in any language. What is Rabbi's reason? — Scripture says: and they shall be,  implying, as they are they shall remain.  What is the reason of the Rabbis? — Scripture says 'hear',  implying, in any language that you understand.  Rabbi also must see that 'hear' is written? — He requires it [for the lesson]: Make your ear hear what your mouth utters.  The Rabbis, however, concur with the authority who says that even if he did not say it audibly he has performed his obligation. The Rabbis too must see that 'and they shall be' is written? — They require this to teach that he must not say the words out of order. Whence does Rabbi derive the rule that he must not say the words out of order? — He derives it from the fact that the [text says] 'ha-debarim' [the words] when it might have said simply debarim [words]. And the Rabbis? — They derive no lesson from the substitution of ha-debarim for debarim. May we assume that Rabbi was of opinion that the whole Torah is allowed to be read in any language, since if you assume that it is allowed to be read only in the holy tongue, why the 'and they shall be' written by the All-Merciful? — This was necessary, because 'hear' is written.  May we assume that the Rabbis were of opinion that the whole Torah is allowed to be read only in the holy tongue. since if you assume that it is allowed to be read only in any language. why the 'hear' written by the All-Merciful? — It is necessary because 'and they shall be' is written. Our Rabbis taught: 'And they shall be'.  This teaches that they must not be read backwards. 'These words upon thy heart'.  Am I to say that the whole [first] section requires kawanah?  Therefore the text says 'these': up to this point kawanah is necessary, from this point kawanah is not necessary. So R. Eliezer. Said R. Akiba to him: Behold it says.