Bava Metzia — Daf 86a

חכים יתקרי ורבי לא יתקרי ואסו דרבי על ידו תהא רבי ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה

וסימנך (תהלים עג, יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם

אמר רב כהנא אישתעי לי רב חמא בר ברתיה דחסא רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה אכלו ביה קורצא בי מלכא אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא

שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא בפומבדיתא אשכחיה איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה הדר פרצופיה לאחוריה

אמרו ליה מאי נעביד ליה גברא דמלכא הוא אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי עבדו ליה הכי ואתסי אמר מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא בחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזלינא מהא אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא

אתיוהו לקמיה עייליה לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה בעא רחמי פרק אשיתא ערק ואזיל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם (ויקרא יג, ב) בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור

ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות

שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא

כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי שמע מינה התם הוא

ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא לכו לביתכם לשלום

ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא אמר מאי האי אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני אמר לפניו רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך את דרבה ורבה דידך אמאי קא מחרבת ליה לעלמא נח זעפא

רבי שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה יומא חד הוה חמימא ליה הוה סליק ויתיב אשינא דטורא אמר לה לברתיה בתי הניפי עלי במניפא ואני אתן ליך ככרין דנרד אדהכי נשבא זיקא אמר כמה ככרין דנרד למרי דיכי

הכל כמנהג המדינה וכו' הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא דאי אמר להו קדימו ואייתי לכו אמרו לו לא כל כמינך

מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור וכו' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להן מזונות

shall be called "Sage'', but not "Rabbi'', and Rabbi's healing shall come through him. Rabbi and R. Nathan conclude the Mishnah, R. Ashi and Rabina  conclude [authentic] teaching,  and a sign thereof is the verse, Until I went to the sanctuary of God; then understood I their end.' R. Kahana said: R. Hama, the son of the daughter of Hassa,  related to me [that] Rabbah b. Nahmani died through persecution,  information having been laid against him to the State. Said they [the informers]: There is an Israelite who keeps back twelve thousand Israelites from the payment of the royal poll-tax one month in summer and one in winter.  Thereupon a royal officer was sent for him, but did not find him. He [Rabbah] then fled from Pumbeditha to Akra, from Akra to Agama,  from Agama to Sahin, from Sahin to Zarifa, from Zarifa to 'Ena Damim,  and thence back to Pumbeditha. In Pumbeditha he found him; for the royal officer chanced to visit the same inn where Rabbah [was hiding]. Now, they placed a tray before him [the royal officer], gave him two glasses of liquor, and then removed the tray;  whereupon his face was turned backward [by demons]. 'What shall we do with him?' said they [the inn attendants] to him [Rabbah]; 'he is a royal officer.' 'Offer him the tray again,' he replied, 'and let him drink another goblet; then remove the tray, and he will recover.' They did so, and he recovered. 'I know,' said he, 'that the man whom I require is here;' he searched for and found him. He then said, 'I will depart from here; if I am slain, I will not disclose [his whereabouts]; but if tortured, I will.' He was then brought before him, and he led him into a chamber and locked the door upon him [to keep him there as a prisoner]. But he [Rabbah] prayed, whereupon the wall fell down, and he fled to Agama; there he sat upon the trunk of a [fallen] palm and studied. Now, they were disputing in the Heavenly Academy thus: If the bright spot preceded the white hair, he is unclean; if the reverse, he is clean.  If [the order is] in doubt — the Holy One, blessed be He, ruled, He is clean; whilst the entire Heavenly Academy maintained, He is unclean.  Who shall decide  it? said they. — Rabbah b. Nahmani; for he said, I am pre-eminent  in the laws of leprosy and tents.  A messenger was sent for him, but the Angel of Death could not approach him, because he  did not interrupt his studies [even for a moment]. In the meantime, a wind blew and caused a rustling in the bushes, when he imagined it to be a troop of soldiers. 'Let me die,' he exclaimed, 'rather than be delivered into the hands of the State. As he was dying, he exclaimed, 'Clean, clean!'  when a Heavenly Voice cried out, 'Happy art thou, O Rabbah b. Nahmani, whose body is pure and whose soul had departed in purity!' A missive fell from Heaven in Pumbeditha, [upon which was written,] 'Rabbah b. Nahmani has been summoned  by the Heavenly Academy. So Abaye and Raba and all the scholars went forth to attend on him [at his burial], but they did not know his whereabouts. They went to Agama and saw birds stationed there and overshadowing it [to give protection]. 'This', said they, 'proves that he is there. They bewailed him for three days and three nights; but there fell a missive from Heaven, 'He who [will now] hold aloof [from the lamentations] shall be under a ban.' So they bewailed him for seven days, and then there fell a missive from Heaven, 'Return in peace to your homes.' On the day that he died a hurricane lifted an Arab who was riding a camel, and transported him from one bank of the River Papa  to the other. 'What does this portend?' he exclaimed. — 'Rabbah b. Nahmani has died,' he was told. 'Sovereign of the Universe!' he cried out. 'The whole world is Thine, and Rabbah b. Nahmani too is Thine. Thou art [the Friend] of Rabbah, and Rabbah is Thine; why dost Thou destroy the world on his account!' Thereupon the storm subsided. R. Simeon b. Halafta was a fat man.  One day, feeling hot, he climbed up, sat on a mountain boulder, and said to his daughter, 'Daughter, fan me with a fan, and I will give you bundles of spikenard.' Just then, however, a breeze arose, whereat he observed, 'How many bundles of spikenard [do I owe] to the Master of the [breeze]?' EVERYTHING DEPENDS ON LOCAL CUSTOM. What does EVERYTHING add?  — The case where it is customary to break bread  and drink a small measure [of liquor];  if he [the employer] demanded of them, 'Come early, that I may bring it to you,'  they can answer, 'You have no power [to demand this].' IT ONCE HAPPENED THAT R. JOHANAN B. MATHIA SAID TO HIS SON, 'GO OUT AND ENGAGE' etc. A story [is quoted] contradicting [the stated law]!  — The text is defective, and should read thus: But if he stipulates to provide them with food,