Bava Metzia — Daf 85b

אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר (ירמיהו ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה

אמר רב חמא מאי דכתיב (משלי יד, לג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא

אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא מאי דכתיב (איוב ג, יט) קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול לעוה"ב וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז נעשה חפשי לעוה"ב

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת

כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל

מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל

היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' ממר אמר ליה אין אפי' מאבא אמר ליה ח"ו לא תהא כזאת בישראל

אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא אמר לי באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן

אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית

לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א"ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה

א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא

אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו

שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל אימלי לך סמא א"ל לא יכילנא אשטר לך משטר [א"ל] לא יכילנא הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיה ואיתסי

הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא א"ל לא לצטער מר לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה

was put by the Sages, but they could not answer it; by the prophets, but they [too] could not answer it, until the Holy One, blessed be He, Himself resolved as it is written, And the Lord said, Because they have forsaken my law which I set before them.  Rab Judah said in Rab's name: [That means] that they did not first utter a benediction over the Torah [before studying it]. R. Hama said: What is meant by, Wisdom resteth in the heart of him that hath understanding; but that which is in the midst of fools is made known?  'Wisdom resteth in the heart of him that hath understanding' — this refers to a scholar, the son of a scholar; 'but that which is in the midst of fools is made known' — to a scholar, the son of an 'am ha-arez.  Said 'Ulla: Thus it is proverbial, One stone in a pitcher cries out 'rattle, rattle.' R. Jeremiah questioned R. Zera: What is meant by, The small and great are there [sc. the next world]; and the servant is free from his master?  Do we then not know that 'the small and great are there'? — But [it means that] he who humbles himself for the sake of the Torah in this world is magnified in the next; and he who makes himself a servant to the [study of the] Torah in this world becomes free in the next. Resh Lakish was marking the burial vaults of the Rabbis.  But when he came to the grave of R. Hiyya, it was hidden from him,  whereat he experienced a sense of humiliation. 'Sovereign of the Universe!' he exclaimed, 'did I not debate on the Torah as he did?' Thereupon a Heavenly Voice cried out in reply: 'You did indeed debate on the Torah as he did, but did not spread the Torah as he did.' Whenever R. Hanina and R. Hiyya were in a dispute, R. Hanina said to R. Hiyya: 'Would you dispute with me? If, Heaven forfend! the Torah were forgotten in Israel, I would restore it by my argumentative powers.' To which R. Hiyya rejoined: 'Would you dispute with me, who achieved that the Torah should not be forgotten in Israel? What did I do? I went and sowed flax, made nets [from the flax cords], trapped deers, whose flesh I gave to orphans, and prepared scrolls [from their skins], upon which I wrote the five books [of Moses]. Then I went to a town [which contained no teachers] and taught the five books to five children, and the six orders [of the Talmud] to six children  And I bade them: "Until I return, teach each other the Pentateuch and the Mishnah;" and thus I preserved the Torah from being forgotten in Israel.'  This is what Rabbi [meant when he] said, 'How great are the works of Hiyya!' Said R. Ishmael son of R. Jose to him, '[Are they] even [greater] than yours?' 'Yes,' he replied, 'And even than my father's.' 'Heaven forfend!' he rejoined, 'Let not such a thing be [heard] in Israel!' R. Zera said: Last night R. Jose son of R. Hanina appeared to me [in a dream], and I asked him, 'Near whom art thou seated [in the Heavenly Academy]?' — 'Near R. Johanan.' 'And R. Johanan near whom?' — 'R. Jannai.' 'And R. Jannai?' — 'Near R. Hanina.' 'And R. Hanina?' — 'Near R. Hiyya.' Said I to him, 'And is not R. Johanan [worthy of a seat] near R. Hiyya?' — He replied, 'In the region of fiery sparks and flaming tongues, who will let the smith's son enter? R. Habiba said: R. Habiba b. Surmakia told me: I saw one of the Rabbis whom Elijah used to frequent, whose eyes were clear in the morning, but in the evening they looked as though burnt in fire. I questioned him, 'What is the meaning of this?' And he answered me [thus]: 'I requested Elijah to shew me the [departed] Rabbis as they ascend to the Heavenly Academy. He replied: "Thou canst look upon all, excepting the carriage of R. Hiyya: upon it thou shalt not look." "What is their sign?"12 "All are accompanied by angels when they ascend and descend, excepting R. Hiyya's carriage, who ascends and descends of his own accord."13 But unable to control my desire, I gazed upon it, whereat two fiery streams issued forth, smote and blinded me in one eye. The following day I went and prostrated myself upon his grave, crying out, "It is thy Baraitha that I study!"14 and I was healed.' Elijah used to frequent Rabbi's academy. One day — it was New Moon — he was waiting for him, but he failed to come. Said he to him [the next day]: 'Why didst thou delay?' — He replied: '[I had to wait] until I awoke Abraham, washed his hands, and he prayed and I put him to rest again; likewise to Isaac and Jacob.' 'But why not awake them together?' — 'I feared that they would wax strong in prayer  and bring the Messiah before his time.' 'And is their like to be found in this world?' he asked. — 'There is R. Hiyya and his sons', he replied. Thereupon Rabbi proclaimed a fast, and R. Hiyya and his sons were bidden to descend [to the reading desk].  As he [R. Hiyya] exclaimed, 'He causeth the wind to blow', a wind blew; he proceeded, 'he causeth the rain to descend', whereat the rain descended. When he was about to say, 'He quickeneth the dead',  the universe trembled, [and] in Heaven it was asked, 'Who hath revealed our secret to the world?'  'Elijah', they replied. Elijah was therefore brought and smitten with sixty flaming lashes; so he went, disguised himself as a fiery bear, entered amongst and scattered them. Samuel Yarhina'ah  was Rabbi's physician. Now, Rabbi having contracted an eye disease, Samuel offered to bathe it with a lotion, but he said, 'I cannot bear it.' 'Then I will apply an ointment to it,' he said. 'This too I cannot bear,' he objected. So he placed a phial of chemicals under his pillow, and he was healed.  Rabbi was most anxious  to ordain him, but the opportunity was lacking.  Let it not grieve thee, he said; I have seen the Book of Adam,  in which is written, 'Samuel Yarhina'ah