Bava Metzia — Daf 82b

במלוה צריך למשכון קמיפלגי מר סבר מצוה קא עביד שהלוהו והוי שומר שכר ומר סבר לאו מצוה קא עביד שלהנאתו מתכוין והוי שומר חנם

אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך: אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל הלכה כאבא שאול ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו:

מתני׳ המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין ש"ח בין שומר שכר ישבע רבי אליעזר אומר זה וזה ישבע ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע:

גמ׳ תנו רבנן המעביר חבית לחבירו ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם: רבי אליעזר אומר זה וזה ישבע ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע:

למימרא דסבר ר' מאיר נתקל לאו פושע הוא והתניא נשברה כדו ולא סילקו נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר מחייב בהזיקן וחכמים אומרים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן דבנתקל פושע פליגי

אמר ר' אלעזר תברה מי ששנה זו לא שנה זו ואתא ר' יהודה למימר שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם האי כי דיניה והאי כי דיניה ואתא רבי אליעזר למימר אין גמרא כר' מאיר ומיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע

בשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע בה אלא שומר שכר אמאי משתבע כי לא פשע נמי שלומי בעי ואפילו שומר חנם נמי התינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע בה

they differ where the creditor needs the pledge;  one Master [sc. R. Akiba] maintaining that he fulfils a religious precept in making the loan, and therefore ranks as a paid bailee; whereas the other Master [sc. R. Eliezer] holds that he fulfils no religious precept thereby, since he desires his own benefit; therefore he is an unpaid bailee. ABBA SAUL SAID: ONE MAY HIRE OUT THE PLEDGE OF A POOR MAN, FIXING A PRICE AND PROGRESSIVELY DIMINISHING THE DEBT. R. Hanan b. Ammi said in Samuel's name: The halachah is as Abba Saul. But even Abba Saul ruled thus only in respect of a hoe, mattock, and axe, since their hiring fee is large whilst their depreciation is small. MISHNAH. IF A MAN [A BAILEE] MOVED A BARREL FROM ONE PLACE TO ANOTHER AND BROKE IT, WHETHER HE IS A PAID OR AN UNPAID BAILEE, HE MUST SWEAR.  R. ELIEZER SAID: [I TOO HAVE LEARNT THAT] BOTH MUST SWEAR, YET I AM ASTONISHED THAT BOTH CAN SWEAR. GEMARA. Our Rabbis taught: If a man moved a barrel for his neighbour  from one place to another and [in doing so] broke it, whether a paid or an unpaid bailee, he must swear; this is R. Meir's view. R. Judah ruled: An unpaid bailee must swear; whereas a paid trustee is responsible. R. ELIEZER SAID: [I TOO HAVE LEARNT THAT] BOTH MUST SWEAR, YET I AM ASTONISHED THAT BOTH CAN SWEAR. Shall we say that in R. Meir's opinion one who stumbles [and thereby does damage] is not regarded as [culpably] negligent?  But it has been taught: If his pitcher was broken, and he did not remove it; or if his camel fell down, and he did not raise it up — R. Meir holds him liable for any damage they may cause; whilst the Sages rule: He is exempt by laws of man, but liable by the laws of Heaven;  and it is an established fact that they differ on the question whether stumbling amounts to negligence!  — Said R. Eleazar: Separate them! The two [Baraithas] are not both by the same teacher.  And R. Judah comes to teach that an unpaid bailee must swear, whilst a paid bailee must make it [sc. the damage] good, each in accordance with his own peculiar law.  Whereupon R. Eliezer observes: Verily, I have a tradition in accordance with R. Meir; nevertheless I am astonished that both should swear. As for an unpaid bailee, it is well; he swears that he was guilty of no negligence. But why should a paid bailee swear? Even if not negligent, he is still bound to pay!  And even with respect to an unpaid bailee it [the ruling] is correct [only] if [the accident happened] on sloping ground; but if not on sloping ground, can he possibly swear that he was not negligent!