Bava Metzia — Daf 83a

ואפילו במקום מדרון נמי התינח היכא דליכא ראיה אבל היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ונפטר דתניא איסי בן יהודה אומר (שמות כב, ט) אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר

ור' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום

היכי משתבע אמר רבא שבועה שלא בכוונה שברתיה ואתא ר' יהודה למימר שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם האי כדיניה והאי כדיניה ואתא ר' אלעזר למימר אין גמרא כר"מ ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע

בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה אלא שומר שכר אמאי משתבע כי לא פשע נמי בעי שלומי ואפילו שומר חנם נמי הא תינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע

ואפילו במקום מדרון נמי הא תינח היכא דליכא ראיה היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ויפטר דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר

ההוא גברא דהוה קא מעבר חביתא דחמרא בריסתקא דמחוזא ותברה בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא א"ל ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי זיל אייתי ראיה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה

ההוא גברא דא"ל לחבריה זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא אזל זבן ליה לסוף אתא לקמיה א"ל זביני לך ארבע מאה דני חמרא ותקיפו להו

אתא לקמיה דרבא א"ל ארבע מאה דני חמרא תקיפי קלא אית לה למילתא זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה

אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא הני דדרו באגרא ואיתבר נשלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי קרוב לאונס וקרוב לפשיעה בדיגלא משלם כולה

רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל לגלימייהו אתו אמרו לרב אמר ליה הב להו גלימייהו אמר ליה דינא הכי אמר ליה אין (משלי ב, כ) למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי אמר ליה זיל הב אגרייהו א"ל דינא הכי אמר ליה אין (משלי ב, כ) וארחות צדיקים תשמור

הדרן עלך השוכר את האומנין

מתני׳ השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה

מעשה בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלין הלך ופסק להם מזונות

וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה:

גמ׳ פשיטא לא צריכא דטפא להו אאגרייהו מהו דתימא אמר להו הא דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי קא משמע לן דאמרו ליה האי דטפת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא

אמר ריש לקיש

And even on sloping ground, it is reasonable [that the bailee swears] where no evidence is possible;  but where evidence is possible, let him adduce evidence and [only] then be free from liability! For it has been taught: Issi b. Judah said: [If a man deliver unto his neighbour an ass … to keep; and it die, or be hurt, or driven away,] no man seeing it: Then shall an oath of the Lord be between them both;  hence it follows, if there be a spectator, he must bring evidence and then be free. But R. Hiyya b. Abba said in R. Johanan's name: This oath is a Rabbinical institution. For should you not rule thus, no man would move a barrel for his neighbour  from one place to another.  What does he swear?  — Raba said: 'I swear that I broke it unintentionally.' And R. Judah comes to teach that an unpaid bailee must swear, whilst a paid bailee must make it good, each in accordance with his own peculiar law.  Whereupon R. Eliezer observes: Verily, I have a tradition in accordance With R. Meir; nevertheless, I am astonished that both should swear. As for an unpaid bailee, it is well: he swears that he was guilty of no negligence. But why should a paid bailee swear? Even if not negligent, he is still bound to pay! And even with respect to an unpaid bailee, it [sc. the ruling] is correct [if the accident happened] on sloping ground; but if not on sloping ground, can he possibly swear that he was not negligent! And even on sloping ground, it is reasonable [that the bailee swears] where no evidence is possible; but where it is, let him adduce evidence and [only] then be freed from liability! For it has been taught: Issi b. Judah said: [If a man deliver unto his neighbour an ass … to keep: and it die, or be hurt, or driven away,] no man seeing it: Then shall an oath of the Lord be between them both;  hence it follows, if there be a spectator, he must bring evidence and then be free. A man was once moving a barrel of wine in the manor of Mahuza,  and broke it on a projection  of Mahuza: so he came before Raba. Said he to him: The manor of Mahuza is a frequented place: go and bring evidence;  then you are free from liability. Thereupon R. Joseph, his son, said to him: In accordance with whom [is your verdict]? With Issi?  — Yes, said he, in accordance with Issi; and we agree with him. A man instructed his neighbour. 'Go and buy me four hundred barrels of wine.' So he went and bought [them] for him; subsequently, however, he came before him and said, 'I bought you the four hundred barrels of wine, but they turned sour.' So he came before Raba. 'When four hundred barrels of wine turn sour,' said he to him, 'the facts should be widely known.  Go and bring proof that originally, when bought, the wine was sound, then will you be free from liability.' R. Joseph. his son, observed to him: In accordance with whom [is your verdict]? With Issi? — Yes, said he, in accordance with Issi; and we agree with him. R. Hiyya b. Joseph instituted a measure in Sikara.  Viz., those who carry burdens on a yoke, and they break, must pay half. Why? Because it [the burden] is too much for one, yet too little for two:  therefore it lies midway between accident and negligence.  Those who carry on a pole must pay all. Some porters [negligently] broke a barrel of wine belonging to Rabbah son of R. Huna.  Thereupon he seized their garments; so they went and complained to Rab.  'Return them their garments,' he ordered. 'Is that the law?' he enquired. 'Even so,' he rejoined: 'That thou mayest walk in the way of good men.'  Their garments having been returned, they observed. 'We are poor men, have worked all day, and are in need: are we to get nothing?' 'Go and pay them,' he ordered. 'Is that the law?' he asked. 'Even so,' was his reply: 'and keep the path of the righteous.' MISHNAH. ONE WHO ENGAGES LABOURERS AND DEMANDS THAT THEY COMMENCE EARLY OR WORK LATE — WHERE LOCAL USAGE IS NOT TO COMMENCE EARLY OR WORK LATE HE MAY NOT COMPEL THEM. WHERE IT IS THE PRACTICE TO SUPPLY FOOD [TO ONE'S LABOURERS], HE MUST SUPPLY THEM THEREWITH; TO PROVIDE A RELISH, HE MUST PROVIDE IT. EVERYTHING DEPENDS ON LOCAL CUSTOM. IT ONCE HAPPENED THAT R. JOHANAN B. MATHIA SAID TO HIS SON, 'GO OUT AND ENGAGE LABOURERS.' HE WENT AND AGREED TO SUPPLY THEM WITH FOOD. BUT ON HIS RETURNING TO HIS FATHER, THE LATTER SAID, MY SON, SHOULD YOU EVEN PREPARE FOR THEM A BANQUET LIKE SOLOMON'S WHEN IN HIS GLORY,  YOU CANNOT FULFIL YOUR UNDERTAKING, FOR THEY ARE CHILDREN OF ABRAHAM, ISAAC AND JACOB. BUT, BEFORE THEY START WORK, GO OUT AND TELL THEM, ''[I ENGAGE YOU] ON CONDITION THAT YOU HAVE NO CLAIM UPON ME OTHER THAN BREAD AND PULSE.'' R. SIMEON B. GAMALIEL SAID: IT WAS UNNECESSARY [TO STIPULATE THUS]; EVERYTHING DEPENDS ON LOCAL CUSTOM. GEMARA. Is it not obvious? — It is necessary [to teach it] only when he [the employer] pays them a higher wage [than usual]: I might think that he can plead, 'I pay you a higher wage in order that you may start earlier and work for me until nightfall;' we are therefore taught that they can reply, 'The higher remuneration is [only] for better work [but not longer hours].' Resh Lakish said: