Bava Metzia — Daf 82a

הלוהו על המשכון קתני אלא לא קשיא כאן שהלוהו מעות כאן שהלוהו פירות

והא מדקתני סיפא ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר מכלל דלתנא קמא לא שני ליה

כולה רבי יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי קתני הלוהו על המשכון שומר שכר במה דברים אמורים שהלוהו פירות אבל הלוהו מעות שומר חנם שרבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר

אי הכי קמה לה מתני' דלא כרבי עקיבא אלא מחוורתא מתני' דלא כר' אליעזר

לימא בדלא שוי משכון שיעור זוזי ובדשמואל קא מיפלגי דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו אבד קתא דמגלא אבדו אלפא זוזי

אי בדלא שוי משכון שיעור זוזי דכולי עלמא לית להו דשמואל והכא בדשוי שיעור זוזי וקא מיפלגי בדר' יצחק

דאמר ר' יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה אם אינו קונה משכון צדקה מנא ליה מכאן לבעל חוב שקונה משכון

ותסברא אימור דאמר ר' יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו מי אמר

אלא משכנו שלא בשעת הלואתו כולי עלמא אית להו דרבי יצחק והכא במשכנו בשעת הלואתו ובשומר אבידה קא מיפלגי דאיתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם רב יוסף אמר כשומר שכר

לימא דרב יוסף תנאי היא לא בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף והכא

IF A MAN LENDS ANOTHER ON A PLEDGE is taught!  — But [say thus:] There is no difficulty: in the latter case, he lent him money; in the former [sc. our Mishnah], provisions.  But since the following clause states, R. JUDAH SAID: IF HE LENDS HIM MONEY ON A PLEDGE, HE IS AN UNPAID TRUSTEE; IF PROVISIONS, HE IS A PAID BAILEE; that proves that the first Tanna admits no distinction! — The whole [Mishnah] is according to R. Judah, but it is defective, and should read thus: IF A MAN LENDS ANOTHER ON A PLEDGE, HE RANKS AS A PAID TRUSTEE; this holds good only if he lends him provisions; but if money, he is an unpaid trustee. For R. JUDAH SAID: IF HE LENDS HIM MONEY ON A PLEDGE, HE IS AN UNPAID TRUSTEE; IF PROVISIONS, HE IS A PAID BAILEE. But if so, does not the Mishnah disagree with R. Akiba?  Hence it is perfectly clear that our Mishnah does not agree with R. Eliezer. Shall we say [that the dispute arises] when the pledge is not worth the money lent, and that they differ in regard to Samuel's dictum? For Samuel said: If a man lends his neighbour a thousand zuz, and the latter deposits the handle of a saw against it, If the saw handle is lost, the thousand zuz is lost.  — [No!] When the pledge is worth less than the loan, all reject Samuel's ruling.  But here [the dispute arises] only if it is worth the loan, and they differ with respect to R. Isaac's dictum. For R. Isaac said: Whence do we know that the creditor acquires a title to the pledge?  From the verse, [In any case thou shalt deliver him the pledge again when the sun goeth down…] and it shall be righteousness unto thee:  if he has no title thereto, whence is his 'righteousness'?  Hence it follows that the creditor acquires a title to the pledge.  But is this reasonable? Verily, R. Isaac's dictum refers to a pledge, not taken when the loan was made;  but did he say it with reference to a pledge taken at the time of the loan? — Hence where the pledge was not taken when the loan was made, all agree with R. Isaac. But here the reference is to a pledge taken at the time of the loan, and they differ as to the guardian of lost property. For it has been stated: He who is in charge of lost property — Rabbah said: He ranks as an unpaid bailee; R. Joseph maintained: As a paid bailee.  Shall we say that R. Joseph's view is disputed by Tannaim? — No. With respect to one who guards lost property, all agree with R. Joseph. But here