Bava Metzia — Daf 81b

עד דאתא אגניב אתו לקמיה דרב פפא חייבינהו אמרו ליה רבנן לרב פפא הא שמירה בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא הוה שתי

הנהו בי תרי דהוו קא מסגו באורחא חד אריך וחד גוצא אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא גוצא מיכסי סרבלא וקא מסגי בכרעיה כי מטי לנהרא שקליה לסרבליה ואותביה עילוי חמרא ושקליה לסדיניה דההוא ואיכסי ביה שטפוה מיא לסדיניה

אתא לקמיה דרבא חייביה אמרו ליה רבנן לרבא אמאי שאלה בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקליה ובלא דעתיה אותביה

ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה אמר ליה חזי לא תיזול באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא כי אתא אמר אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו ליכא מיא

א"ל רבא מה ליה לשקר אי בעי אמר ליה אנא באורחא דנרש אזלי אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן

שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם אמר רב הונא אמר לו הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר איבעיא להו הנח סתמא מאי ת"ש שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם הא סתמא ולא כלום

אדרבה מדאמר רב הונא הנח לפניך הוא דאינו לא שומר חנם ולא שומר שכר הא סתמא ש"ח הוי אלא מהא ליכא למשמע מינה

לימא כתנאי אם הכניס ברשות בעל חצר חייב רבי אומר בכולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור

ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בחצר דבת נטורי היא וכי קאמר ליה עייל עייל דאינטר לך קאמר ליה אבל הכא שוקא לאו בר נטורי הוא אנח ותיב נטר לך קאמר ליה

אי נמי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא בחצרו דלעיולי רשותא קא בעי למשקל מיניה וכי יהיב ליה רשותא לעיולי תיב ונטר לך קאמר ליה אבל הכא הנח ואנא מנטרנא קאמר ליה דאי סלקא דעתך הנח ותיב ונטר קאמר ליה אי לאותבה רשותא בעי למשקל מיניה

הלוהו על המשכון שומר שכר לימא מתניתין דלא כר' אליעזר דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי רבי אליעזר

רבי עקיבא אומר יכול לומר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו

אפילו תימא רבי אליעזר ולא קשיא כאן שמשכנו בשעת הלואתו כאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו

והא אידי ואידי

Before he returned, it was stolen,  and they went before R. Papa, who held them responsible.  The Rabbis protested to R. Papa: Why so? Is it not a trusteeship wherein the owners [are pledged to the service of the bailee]? So he was ashamed. But subsequently it was discovered that just then he had been drinking beer. Two men were travelling together on a road, one [of whom] was tall, and the other short. The tall one was riding an ass, and had a [linen] sheet, whilst the short one was wearing a [woollen] cloak, and walked on foot. On coming to a river, he took his cloak, placed it upon the ass, and took the other man's linen and covered himself therewith.  Then the water swept the sheet away: so they came before Raba, who ruled him [the short man] liable. But the Rabbis protested to Raba: Why so? Is it not a case of borrowing wherein the owner [is pledged to service]?  So he was ashamed, subsequently it was learnt that he had taken it [the linen sheet] and put [his own on the ass] without his knowledge. A man hired an ass to his neighbour and said to him, 'See that you do not go by way of Nehar Pekod,  where there is water,  but by the way of Naresh,  where there is none.' But he did go by way of Nehar Pekod, and the ass died. When he returned, he pleaded. 'True, I took the route of the Nehar Pekod, but there was no water.'  Said Rabbah to him [the owner]: Why should he have lied? Had he wished, he could have said, 'I went by way of Naresh.' But Abaye observed: We do not reason, 'What is the purpose of lying,' if there are witnesses [to the contrary]. [IF HE REQUESTS,] 'KEEP [THIS] FOR ME,' AND HE REPLIES, 'PUT IT DOWN BEFORE ME.' HE IS AN UNPAID BAILEE. R. Huna said: If he replies. 'Put it down before you,' he is neither an unpaid nor a paid bailee. The scholars propounded: What if he simply said, 'Put it down'? — Come and hear: [IF HE REQUESTS,] 'KEEP [THIS] FOR ME' AND HE REPLIES, 'PUT IT DOWN BEFORE ME,' HE IS AN UNPAID BAILEE. From which it follows that if he does not particularise at all there is no obligation at all. On the contrary, since R. Huna said: If he replied. 'Put it down before you' — it is [only] then that he is neither an unpaid nor a paid bailee; it follows that if he does not particularise he is a paid bailee. But no conclusions are to be drawn from this. Shall we say that this is disputed by Tannaim? [For we learnt:] If he brought them in with [the owner's] permission, the courtyard owner is liable. Rabbi said: In all these cases he is not liable unless he explicitly undertook to guard.  But how does this follow? Perhaps the Rabbis rule [that he becomes a bailee] only there, in the case of a courtyard, which is a guarded place. so that when he [the owner] said to him, 'Bring it in', he meant, 'Bring it in, and I will take care of it for you'; but here, in a market place, which is unguarded, he may have meant, 'Put it down, take a seat, and guard it. Contrariwise, perhaps Rabbi rules [that he does not become a bailee] only there, in the case of a [private] courtyard, to enter wherein permission is necessary, so that when he gave him permission to enter, he meant, '[Come in,] sit down, and guard it.' But here, he must have meant, 'Put it down and I will guard it;' for should you think, he meant, 'Put it down, take a seat, and guard it' — does he require his permission to put it down? IF A MAN LENDS ANOTHER ON A PLEDGE, HE RANKS AS A PAID TRUSTEE. Shall we say that our Mishnah does not agree with R. Eliezer? For it has been taught: If one lends his neighbour [money] against a pledge and the pledge is lost, he must swear [that it was not due to his negligence], and then be repaid:  this is R. Eliezer's opinion. R. Akiba ruled: He [the debtor] can say to him: 'Did you lend me against aught but the pledge? the pledge being lost, your money [too] is lost.' But if he lends him a thousand zuz against a note and a pledge is deposited for it, all agree that if the pledge is lost, the money is lost!  — You may say that it agrees even with R. Eliezer, yet there is no difficulty: in the latter case he took the pledge when the loan was made;  in the former, he did not take the pledge at the time of the loan.  But in both cases,