Bava Metzia — Daf 71b

ערב למאן אילימא ערב לישראל והא תנא אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה הערב והעדים

אלא לנכרי וכיון דדיניה דנכרי דאזיל בתר ערבא איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא

אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לדון בדיני ישראל רבית נמי לא לשקול אמר רב ששת שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו:

מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי כו': תנו רבנן מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל נכרי מותר

וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור

בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות לנכרי איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא

אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא הכא במאי עסקינן כגון דאמר ליה הניחם על גבי קרקע והיפטר אי הכי מאי למימרא

אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד ואכתי מאי למימרא מהו דתימא נכרי גופיה כי עביד אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב קמ"ל

רב אשי אמר כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי בתרומה אבל בכל התורה כולה יש שליחות לנכרי

והא דרב אשי ברותא היא מאי שנא תרומה דלא דכתיב (במדבר יח, כח) אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם נמי בני ברית

שליחות דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן לה אלא דרב אשי ברותא היא

איכא דאמרי אמר רב אשי כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח והא דרב אשי ברותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית

אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית קאמר אלא הא דרב אשי ברותא היא

רבינא אמר נהי דשליחות לנכרי לית ליה זכיה מדרבנן אית ליה מידי דהוי אקטן קטן לאו אף על גב דלית ליה שליחות

A surety to whom? Shall we say to an Israelite?  But we learnt: The following violate the negative precept: The lender, the borrower, the surety, and the witnesses!  Again if it means to a heathen:  since, however, it is the law of the heathen  to claim direct from the surety, it is he [the surety] who borrows from him!  — R. Shesheth answered: It means that he engaged himself to bring his actions in accordance with Jewish law.  But if he engaged to abide by Jewish law, he should not take usury either! — R. Shesheth replied: He pledged himself for the one but not for the other. AN ISRAELITE MAY LEND A HEATHEN'S MONEY [ON INTEREST] WITH THE KNOWLEDGE OF THE HEATHEN, BUT NOT OF THE ISRAELITE. Our Rabbis taught: An Israelite may lend a heathen's money [on interest] with the knowledge of the heathen, but not of the Israelite. E.g., if an Israelite borrowed money from a heathen on interest, and was about to repay it, when another Israelite met him and proposed. 'Give it to me and I will pay you as you pay him' — that is forbidden; but if he presented him to the heathen,  it is permitted.  Similarly, if a heathen borrowed money from an Israelite on interest, and was about to repay it, when another Israelite met him and proposed. 'Give it to me, and I will pay you as you pay him,' it is permitted; but if he presented him to the Israelite, it is forbidden.  Now, the second clause is well, for there the ruling is in the direction of greater stringency; but as for the first clause, since the law of agency does not apply to a heathen, it is he [the Israelite] who takes interest from him [his fellow-Israelite]!  — R. Huna b. Manoah said in the name of R. Aha, the son of R. Ika: Here it is meant that he [the heathen] said to him [the Israelite], 'put it [the money] on the ground and you may go.'  If so, why state it? — But, said R. Papa, it means, e.g., that he [the heathen] took it [from the first creditor] and personally gave it [to the second]. Yet even so, why state it? — I might think that the heathen himself, in acting so, transfers the money pursuant to the wish of the Israelite,  therefore it is taught otherwise. R. Ashi said: When do we maintain that agency cannot be vested in a heathen, only in reference to terumah;  but in all other Biblical matters the principle of agency holds good in the case of a heathen. This [distinction], however, of R. Ashi must be rejected.  For why does terumah differ, that [agency] is not [allowed to a heathen]? Because it is written, [Thus] ye, ye also [shall offer an heave offering etc.],  [teaching], just as ye are members of the Covenant, so also must your deputies be members of the Covenant! But [is not] the principle of agency, as applied to all Biblical matters, derived from terumah!  Hence R. Ashi's distinction is to be rejected. Others state: R. Ashi said: In what sense do we maintain that agency cannot be vested in a heathen, only that they cannot be agents for us; but we can be agents for them.  But this [distinction] of R. Ashi is to be rejected. For why the difference, that they cannot be agents for us? Because it is written, 'Ye, ye also', which teaches the inclusion of your agents; just as 'ye' are members of the Covenant, so must your agents be members of the Covenant? But with reference to ourselves being agents to them, does not the same [exegesis] apply: by 'just as "ye" [who appoint agents],' members of Covenant are meant.  Hence R. Ashi's distinction is non-acceptable. Rabina said: Though a heathen has no power of agency, yet, by Rabbinical law, one can obtain possession on his behalf. For this is similar to a minor: surely, a minor, though excluded from the principle of agency,