Bava Metzia — Daf 72a

אית ליה זכיה מדרבנן הכא נמי לא שנא

ולא היא ישראל אתי לכלל שליחות עכו"ם לא אתי לכלל שליחות

תנו רבנן ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם קודם שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית

וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית אם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית

רבי יוסי אומר נכרי שלוה מעות מישראל ברבית בין כך ובין כך גובה את הקרן וגובה את הרבית אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא הלכה כרבי יוסי אמר רבא מאי טעמא דרבי יוסי כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה

תנו רבנן שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר קנסינן התירא משום איסורא ורבנן סברי לא קנסינן התירא משום איסורא

תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבו מזמן ראשון ניגבו מזמן שני

אמר ר' שמעון בן לקיש במחלוקת שנויה ור"מ היא ורבי יוחנן אמר אפי' תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון

ההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא לחבריה אכלה תלת שני א"ל אי מזבנית לה ניהלי מוטב ואי לא כבישנא לה לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי

אזל קם אקנייה לבנו קטן והדר זבנה ניהליה

זביני ודאי לא הוי זביני זוזי כמלוה בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים או דילמא כמלוה ע"פ דמו ואינו גובה מנכסים משועבדים אמר אביי ולאו היינו דרבי אסי דאמר ר' אסי

is nevertheless, by Rabbinical law, eligible to [vicarious] possession;  so here too, there is no difference.  But the analogy is false; an Israelite [minor] comes [eventually] within the principle of agency, but a heathen never does. Our Rabbis taught: If an Israelite borrowed money on interest from a heathen and then recorded them [Viz., the principal and the interest] against him as a loan,  and he [the creditor] became a proselyte: if this settlement preceded his conversion, he may exact both the principal and the interest; if it followed his conversion, he may collect the principal, but not the interest.  Similarly, if a heathen borrowed money on interest from an Israelite, and then recorded them [the principal and the interest] against him as a loan, and became a proselyte: if the settlement preceded his conversion, he [the Israelite] may exact both the principal and the interest; if it followed his conversion, he may exact the principal but not the interest. R. Jose ruled: If a heathen borrowed money from an Israelite on interest, then in both cases [whether conversion preceded the settlement or the reverse] he may collect both the principal and the interest. Raba said in the name of R. Hisda in the name of R. Huna: The halachah is as R. Jose. Raba said: What is the reason of R. Jose? That it should not be said that he turned a proselyte for the sake of money. Our Rabbis taught: If a bond contains interest written therein, he [the note-holder] is penalised and can collect neither the principal nor the interest; this is R. Meir's view. The Sages maintain: He may exact the principal, but not the interest. Wherein do they differ? — R. Meir is of the opinion that we inflict the forfeiture of what is permissible on account of what is forbidden; whilst the Sages hold that we do not inflict the forfeiture of the permissible on account of the forbidden. We learnt elsewhere: Ante-dated bonds are invalid; post-dated bonds are valid.  But why invalid? Though a seizure cannot be made by means of them as from the earlier [incorrect] date, why not seize [estate for repayment] as from the later [correct] date?  — R. Simeon b. Lakish said: This was taught as a matter of dispute, and agrees with R. Meir.  R. Johanan said: It may agree even with the Rabbis; but it is a precautionary measure, lest he exact [his debt from sold property] as from the earlier date. A man once pledged an orchard to his neighbour for ten years.  After he [the creditor] had taken its usufruct for three years, he proposed to him [the debtor], 'If you sell it to me, it is well; if not, I will hide the mortgage deed and claim that I have bought it.'  Thereupon he [the debtor] went, arose, transferred it to his young son [a minor], and then sold it to him. Now, the sale is certainly no sale;  but is the [purchase-]money accounted as a written debt, and collectable from [sold] mortgaged property, or perhaps it is [only] as a verbal debt, which cannot be collected from mortgaged property?  Said Abaye: Is this not covered by R. Assi's dictum? Viz.,