Bava Metzia — Daf 62b

ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אמר ליה אינהו בתורת זביני אתא לידייהו

אלא כל שאילו בדיניהן דקאמר רב ספרא מאי אתא לאשמועינן הכי אתא לאשמועינן כל שאילו בדיניהן מוציאין מלוה למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה ומאי ניהו ברבית קצוצה וכדרבי אלעזר

כל שאילו בדיניהם אין מוציאין בדינינו אין מחזירין רבית מוקדמת רבית מאוחרת:

כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער וכו': וכי אין לו יין מאי הוי

והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה

אמר רבה מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן

וכדתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו ואומר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים אמר לו חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי כשער של עכשיו ואני אעלה לך כל שנים עשר חדש אסור דלאו כאיסרו הבא לידו דמי

א"ל אביי אי דלא כאיסרו הבא לידו מאי איריא אין לו אפי' יש לו נמי אלא אמר אביי מתני' כדתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא

דתני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהם מותרין ואסורין מפני הערמת רבית כיצד אמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטין במנה יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין במנה וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית

הכא נמי כגון דאמר הלויני שלשים דינרים אמר ליה שלשים דינרים אין לי חטין בשלשים דינרים יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין בשלשים דינרים וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב אי אית ליה חמרא ללוה דיהיב ליה בשלשים דינר פירא הוא דקא שקיל מיניה ולית לן בה ואי לא כיון דלית ליה חמרא ודאי משקל זוזי מיניה מחזי כרבית

אמר ליה רבא אי הכי תן לי חיטי דמי חיטי מבעי ליה תני דמי חיטי שאני מוכרן שמכרתים לך מבעיא ליה תני שמכרתים לך הרי חטיך עשויות עלי בשלשי' דינרין מעיקרא נמי הכי אוקמינהו עילויה הכי קאמר ליה בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר

הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו והא בדינר זהב הכור וכן השער קתני אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפק לוותי

yet by our law is not restored from the creditor to the debtor?  — He replied: They [regard it] as having come into his hand by the law of purchase.  Then, when R. Safra said, 'Wherever by their law, etc.', what did he mean to tell us?  — [This]: 'Wherever by their law exaction is made from the debtor for the creditor, restoration is made by our law from the creditor to the debtor;' this refers to  direct interest, and in accordance with R. Eleazar.  'Wherever by their law there is no exaction from the debtor to the creditor, there is by our law no restoration from the creditor to the debtor;' this refers to prepaid and postpaid interest. E. G., IF ONE PURCHASED WHEAT AT A GOLD DENAR PER KOR, WHICH WAS THE CURRENT PRICE etc. But what does it matter if he has no wine? Did we not learn:  One must not fix a price [for produce] until the market price is known;  once the market price is established, a fixed price may be agreed upon, for even if this [vendor] has no stock, another has?  — Rabbah replied: Our Mishnah refers to the creating of a debt for the value thereof.  And as it has been taught: If one was his neighbour's creditor for a maneh, and he went and stood at his [the debtor's] granary and demanded, 'Give me my money, as I wish to purchase wheat therewith;' to which he answered, 'I have wheat with which to supply you; go and calculate [the amount] at the current price, and I will furnish you with it, [spreading it over] the whole year,' — that is forbidden, because it is not as though the issar  had come to his hand.  Abaye said to him: If the reason [in the Mishnah is that] it is not 'as though the issar had come to his hand,' why particularly [state the case] where he has no wine? Even if he has, it is also [forbidden]!  But, said Abaye, our Mishnah is as R. Safra learnt in the collection of Baraithas on interest of the college of R. Hiyya. For R. Safra learnt in the collection of Baraithas on interest of the college of R. Hiyya: Some things are [essentially] permitted, yet forbidden as [constituting] an evasion of usury. How so? If A requested B, 'Lend me a maneh;' to which he replied, 'I have no maneh, but wheat to the value thereof, which I will give you;' and thereupon he gave him a maneh's worth of wheat, [calculated on the current price] and repurchased it for twenty-four sela's;  now, this is [essentially] permitted, yet may not be done on account of evasion of usury. So here [in the Mishnah] too: e.g., A said to B, 'Lend me thirty denarii,' to which he replied, 'I have not thirty denarii, but wheat for the same, which I can give you.' He then gave him thirty denarii's worth of wheat [calculated at the current price] and repurchased it for a gold denar.  Now,  if the debtor has wine, which he gives him against the thirty denarii, he [the creditor] merely receives provisions from him, and there is no objection; but, if not, since he has no wine, to receive money certainly smacks of usury.  Raba said to him: If so [instead of], GIVE ME MY WHEAT, the Tanna should state, 'Give me the money for my wheat'!  — Read: 'the money for my wheat.' [Instead of,] AS I WISH TO SELL IT, he should state, 'Which I sold you.' Read: 'which I sold you.' THE WHEAT SHALL BE ACCOUNTED AS A DEBT TO ME OF THIRTY DENARII — but from the very beginning, had it not been fixed thus against him?  — He said thus to him, 'For the value of your wheat which you have accounted against me at thirty denarii, you have a claim of wine upon me', whereas he [the debtor] has no wine. But it is stated, [IF A MAN PURCHASED WHEAT] AT A GOLD DENAR PER KOR, WHICH WAS THE MARKET PRICE!  But, said Raba,  when I die, R. Oshaia will come to meet me,