Bava Metzia — Daf 62a

(ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי

ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך

מיתיבי הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שיודעים שהן של רבית אינן חייבין להחזירן הא אביהן חייב להחזיר

בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר ואיידי דקא בעי למתני סיפא הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם תני נמי רישא בדידהו

והני מפני כבוד אביהם מי מיחייבי קרי כאן (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאר בעושה מעשה עמך

כדאמר ר' פנחס משמיה דרבא בשעשה תשובה הכא נמי בשעשה תשובה אי עשה תשובה מאי בעי גביה שלא הספיק להחזיר עד שמת

מיתיבי הגזלנין ומלוי רבית אע"פ שגבו מחזירין גזלנין מאי אע"פ שגבו איכא אי גזול גזול אי לא גזול גזלנין קרית להו אלא אימא גזלנין מאי ניהו מלוי רבית אע"פ שגבו מחזירין

תנאי היא דתניא רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב מפני שיש בהן קום עשה מאי קום עשה לאו משום דאמרינן להו קומו אהדורו

מכלל דתנא קמא סבר לאו בני אהדורי נינהו לא מאי קום עשה לקרוע שטרא

מאי קסבר אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא עבדו איסורייהו ואי לאו כגבוי דמי הא לא עבוד ולא כלום

לעולם קסבר שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קא משמע לן דשומא מילתא היא

הכי נמי מסתברא דתנן אלו עוברים בלא תעשה המלוה והלוה הערב והעדים בשלמא כולהו עבוד מעשה אלא עדים מאי עבוד אלא לאו שמע מינה דשומא מילתא היא ש"מ

אמר רב ספרא כל שאילו בדיניהם מוציאים מלוה למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה כל שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה

א"ל אביי לרב יוסף וכללא הוא והרי סאה בסאה דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אמר ליה אינהו בתורת פקדון אתא לידיה

א"ל רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה

[Take thou no usury of him, or increase: but fear thy God;] that thy brother may live with thee; [implying] return it to him, that he may be able to live with thee. Now how does R. Johanan interpret, 'that thy brother may live with thee?' — He utilises it for that which was taught: If two are travelling on a journey [far from civilisation], and one has a pitcher of water, if both drink, they will [both] die, but if one only drinks, he can reach civilisation, — The Son of Patura taught: It is better that both should drink and die, rather than that one should behold his companion's death. Until R. Akiba came and taught: 'that thy brother may live with thee:' thy life takes precedence over his life. An objection was raised: If their father left them usury money, though they know it to be usury, they are not bound to return it. [This implies,] But their father is bound to return it!  — In truth, their father too is not bound to return it: but because the second clause desires to state, 'If their father left them a cow, or a garment, or any distinguishable object [received as interest], they must return it for the sake of their father's honour,' the first clause too is taught with reference to them.  But are they then bound to make restitution for the sake of their father's honour? [Why not] apply here, Thou shalt not curse a ruler of thy people,  [which means], only if he acts as is fitting for 'thy people'?  — It is as R. Phinehas [in another connection] said in Raba's name: If he repented; so here too, [we deal with a case] where he repented. But if he repented, how came it [the money] to be still in his possession?  — He died before he had time to return it. An objection was raised: Robbers, and those who lend on usury, even when they have exacted it, must make restitution. Now, how can 'even when they have exacted it' apply to robbers? If it is robbed, it is robbed; and if not, can you call them robbers? But say thus: Robbers; and those meant thereby are those who lend upon usury, even when they have exacted it, must make restitution! — It is a dispute of Tannaim. For it was taught: R. Nehemiah and R. Eliezer b. Jacob exempt the lender and the surety [from punishment],  because they have a positive duty.  Now, what is meant by a 'positive duty'? Surely that we bid them, 'Arise and return [the usury];' from which it follows that the first Tanna  maintains that they are not bound to make a return.  No! By 'positive duty' is meant [that they are bid] to tear up the bond [of indebtedness].  But what is his  opinion? If he maintains: A bond, which is destined to be exacted, is as though it were already exacted,  they have [already] committed their transgression!  Whilst if it is not as already collected, they have committed no wrong!  — In truth, in his view a bond, destined to be exacted, is not as though already exacted, and what he teaches us is that the [mere] 'putting on' [of usury] is a transgression.  This also stands to reason. For we learnt: The following transgress the negative injunction: the lender, the borrower, the surety and the witnesses.  Now, with respect to all, it is well, [since] they commit an action. But what have the witnesses done? Hence it surely must be that the [mere] 'putting on' [of usury] is a substantial act [and in this case, a transgression]. This proves it. R. Safra said: Wherever by their law [i.e., non-Jewish law] exaction is made from the debtor for the creditor, restoration is made by our law from the creditor to the debtor; wherever by their law there is no exaction from the debtor to the creditor, there is no restoration by our law from the creditor to the debtor. Said Abaye to R. Joseph: Now, is this a general rule? Behold, there is the case of a se'ah [lent] for a se'ah which, by their law, the debtor is forced to repay the creditor, yet by ours it is not returnable from the creditor to the debtor!  He replied, They [regard it] as having come into his possession merely as a trust.  Rabina said to R. Ashi: But mortgages without deduction,  which by their law is exacted from the debtor for the creditor,