Bava Metzia — Daf 38a

והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא אלא תרוייהו לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני:

מתני׳ המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בפני ב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים:

גמ׳ מאי טעמא אמר רב כהנא אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו ורב נחמן בר יצחק אמר חיישינן שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר

מיתיבי המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע בהן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר בשלמא לרב כהנא היינו דקתני לפיכך

אלא לרב נחמן בר יצחק מאי לפיכך הכי קאמר השתא דאמור רבנן לא נזבין דחיישינן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד

אדרב נחמן בר יצחק ודאי פליגא אדרב כהנא מי לימא פליגא כי קאמר רב כהנא בכדי חסרונן קאמר

והא רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו קאמר גוזמא בעלמא

מיתיבי לפיכך בעה"ב עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר וליחוש דלמא הוו להו יותר מכדי חסרונן וזבנינהו וקא אכיל טבלים יותר מכדי חסרונן לא שכיח

ואי משתכחי מאי מזבנינן להו וליחוש שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר כי מזבנינן נמי לכהנים בדמי תרומה מזבנינן להו

ולרב נחמן בר יצחק נמי נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה בהא פליגי דרבה בר בר חנה סבר יותר מכדי חסרונן לא שכיח מידי וכי משתכח לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן אי עביד להו בעה"ב תרומה ומעשר על מקום אחר מקמיה דהוו להו יותר מכדי חסרונן עביד להו הלכך כי הוו להו יותר מכדי חסרונן נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה

ורב נחמן בר יצחק סבר יתר מכדי חסרונן משכח שכיח וכי הוו להו לאלתר הוא דהוו להו ואי אמרת נזבנינהו זימנין דקדים ומזבין להו וכי עביד להו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר לא ידע דזבנא וקא אכיל טבלים

מיתיבי המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דברי ר"מ וחכמים אומרים עושה להם תקנה ומוכרן בבית דין וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו

כיוצא בו גבאי צדקה בזמן שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי בזמן שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן

קתני מיהת פירות והרקיבו מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן לא בכדי חסרונן והא יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש דיתר מכדי חסרונן נינהו שאני הני כיון דקם קם

שמן והבאיש דבש והדביש

But R. Jose's reason is that the deceiver may suffer loss!  — Hence both are necessary on the view of the Rabbis, and he [the Tanna] teaches a case of 'not only this, but this too.' MISHNAH. IF A MAN DEPOSITS PRODUCE WITH HIS NEIGHBOUR, EVEN IF IT IS SUFFERING LOSS,  HE MUST NOT TOUCH IT. R. SIMEON B. GAMALIEL SAID: HE MUST SELL IT BY ORDER OF THE COURT, BECAUSE IT IS LIKE RETURNING LOST PROPERTY TO ITS OWNER. GEMARA. What is the reason?  — Said R. Kahana: A man prefers a kab of his own to nine of his neighbour's.  But R. Nahman b. Isaac said: We fear lest the bailor had declared it terumah and tithe for other produce. An objection is raised: If one deposits produce with his neighbour, he must not touch it. Therefore its owner may declare it terumah and tithe for other produce. Now, on R. Kahana's explanation, it is well: hence he states, 'therefore'. But on the view of R. Nahman b. Isaac, how state 'therefore'?  — It means this: now that the Rabbis have ruled that it may not be sold because we fear [that the owner may have declared, etc.], therefore the owner may declare it terumah and tithe for other produce. Rabbah b. Bar Hanah said in R. Johanan's name: The dispute is only when there is the normal rate of decrease; but when [the loss] exceeds the normal rate of decrease, all agree that it must be sold by a court order. Now, he certainly disagrees with R. Nahman b. Isaac;  but must we say that he differs from R. Kahana [too]? — [No.] R. Kahana referred only to the normal decrease. But did he not Say, A man prefers a kab of his own to nine of his neighbour's!  — That was a mere exaggeration. An objection is raised: 'therefore its owner may declare it terumah and tithe for other produce;' but let him fear lest [the loss] exceeded the normal decrease, so that it was sold, hence he [the bailor] eats tebel!  — [A loss] above the normal decrease is rare.  But what if it does happen — we sell it? But let us fear lest the owner might have declared it terumah and tithe for other produce!  — It is, in fact, sold to priests [only] at the price of terumah.  Then according to R. Nahman b. Isaac too, let it be sold to priests at the price of terumah! — They differ in this: viz., Rabbah b. Bar Hanah holds that [loss] above the normal decrease is altogether rare, and when it does happen, it exceeds the usual rate only after a considerable time.  Hence, if the owner declared it terumah and tithe for other produce, he would have done so before its loss exceeded the normal;  therefore, when it does exceed it we can sell it to priests at the price of terumah. R. Nahman b. Isaac, however, maintains that a greater decrease than normal is quite frequent, and when it happens, it may happen immediately.  Therefore, should you say that it is sold, it may happen that it is sold early, and when the owner declares it terumah and tithe for other produce he is unaware that it is [already] sold, and so eats tebel. An objection is raised: If one deposits fruit with his neighbour, and it rots; wine, and it sours; oil, and it putrefies, or honey, and it turns rancid, he [the bailee] may not touch it: this is R. Meir's ruling. But the Sages maintain: He effects a remedy for them by selling them on the instructions of the court; and when he sells, he must sell to strangers, not to himself. Similarly, when the charity overseers have no poor to whom to distribute [their funds], they must change [the copper coins] with others, not themselves.  The overseers of the soup kitchen,  when they have no poor to whom to make a distribution, must sell to others, not themselves. Now, incidentally he [the Tanna] states, 'fruit … and it rots': surely that means, even more than the normal decrease?  — No: [it means] within the normal deterioration. But 'wine, and it sours, oil and it putrefies, or honey, and it turns rancid' are more than normal deterioration! — These are different: having arrived at that stage, they remain so.  Now, when oil putrefies, or honey becomes rancid,