Bava Metzia — Daf 38b

למאי חזו שמן חזי לגלדאי דבש לכתישא דגמלי

וחכ"א עושה להם תקנה ומוכרן בב"ד מאי תקנתא עביד להו אמר רב אשי לקנקנים

במאי קא מיפלגי דמר סבר להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ומר סבר אפילו להפסד מועט נמי חששו:

רשב"ג אומר ימכרם בבית דין מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים: אתמר רבי אבא ברבי יעקב א"ר יוחנן הלכה כר"ש ב"ג ורבא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים

והא אמרה ר' יוחנן חדא זמנא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה

אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן

מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע דמורידין קרוב לנכסי שבוי מדרבנן נשמע דאין מורידין קרוב לנכסי שבוי

וממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבן שמעון בן גמליאל הכא אלא משום דקא כליא קרנא אבל התם הכי נמי דאין מורידין ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא אי כרב כהנא אי כרב נחמן בר יצחק אבל התם הכי נמי דמורידין

למימרא דתרי טעמי נינהו והאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון ב"ג ואמר שמואל מורידין קרוב לנכסי שבוי לאו משום דחד טעמא הוא לא תרי טעמי נינהו

הכי נמי מסתברא דאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים ואמר רב נחמן מורידין קרוב לנכסי שבוי אלא ש"מ תרי טעמי נינהו שמע מינה

אתמר שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו שמואל אמר מורידין קרוב לנכסיו

בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי דמורידין

כי פליגי בשלא שמעו בו שמת רב אמר אין מורידין דלמא מפסיד להו ושמואל אמר מורידין כיון דאמר מר שיימינן להו כאריס לא מפסיד להו

מיתיבי ר"א אומר ממשמע שנאמר (שמות כב, כג) וחרה אפי והרגתי אתכם יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים אלא מה ת"ל והיו נשיכם וגו'

מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן אמר רבא לירד ולמכור תנן

הוה עובדא בנהרדעא ופשטה רב ששת מהא מתני' א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן א"ל דלמא מפומבדיתא את דמעיילין פילא בקופא דמחטא והא דומיא דנשותיהם [ובניהם] קתני מה התם כלל לא אף הכא נמי כלל לא

ומורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא דתניא היורד לנכסי שבוי אין מוציאין אותו מידו ולא עוד אלא אפי' שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמת

היורד לנכסי נטושים מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי נטושים הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמת ואמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי שהנטושים כשבויין

היורד לנכסי רטושים מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי רטושים הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן ואינו יודע להיכן הלכו

מאי שנא הנך דקרו להו נטושים ומאי שנא הני דקרו להו רטושים

for what is it fit?  — Oil is of use to leather merchants;  honey, for the soreness of camels. 'But the Sages maintain, he must effect a remedy for them by selling them on the instructions of the court.' But what remedy does he effect?  — Said R. Ashi: In respect of the gourds.  Wherein do they differ?  — One master holds, We care about a great loss, but not about a small one;  whilst the other master [sc. the Rabbis] holds that we care even for a small loss. R. SIMEON B. GAMALIEL SAID: HE MUST SELL IT BY ORDER OF THE COURT, BECAUSE IT IS LIKE RETURNING LOST PROPERTY TO ITS OWNER. It has been stated: R. Abba son of R. Jacob said in R. Johanan's name: The halachah agrees with the Sages. But R. Johanan has already said that once. For Rabbah b. Bar Hana said in R. Johanan's name: Wherever R. Gamaliel taught in our Mishnah, the halachah agrees with him, excepting in respect to 'Surety', 'Zidon', 'And the second [ruling] on Proof'!  — There is a dispute of Amoraim on R. Johanan's views. Now from R. Simeon b. Gamaliel we may deduce that a relative is authorised to enter upon a captive's estate; whilst from the Rabbis we may infer that a relative is not permitted to enter upon a captive's estate.  How so? Perhaps R. Simeon b. Gamaliel ruled thus only in this case, since the stock itself is consumed, but there he too may hold that we do not authorise possession.  Whilst [on the other hand] the Rabbis rule thus only here, in accordance with either R. Kahana['s reason] or R. Nahman b. Isaac['s]; but there, it may indeed be that entry is permitted. Are we to say that these are two opinions [independent of each other]? But Rab Judah said in Samuel's name: The halachah agrees with R. Simeon b. Gamaliel; whilst Samuel ruled; A relative is permitted to enter upon a captive's estate. Surely that is because it is one ruling?  — No. They are two rulings.  Reason too supports this. For Raba said in R. Nahman's name: The halachah agrees with the Sages; nevertheless R. Nahman ruled: A relative is authorised to enter a captive's estate. Hence this proves that they are two different rulings. This proves it. It has been stated: If a man is taken captive, Rab said: His next of kin is not authorised to enter upon his estate; Samuel said: His next of kin is authorised to enter into his estate. Now, if it was heard that he was dead, all agree that he is authorised to enter.  They differ where it was not heard that he had died: Rab said: We do not authorise him to enter, lest he cause them [the estates] to deteriorate;  but Samuel said: We authorise him to take possession, for since a Master said, 'We value it for them as for an aris',  he will not permit deterioration. An objection is raised: R. Eliezer said: From the implication of the verse, And my wrath shall wax hot, and I will kill you with the sword,  I know that their wives shall be widows and their children fatherless; why then is it stated, and your wives shall be [widows, and your children fatherless]?  This teaches that their wives will seek to remarry and not be permitted, and their children desire to enter upon their father's estate and not be allowed!  — Said Raba: What we learnt  is [that they are not permitted] to take possession and sell.  Now, this happened in Nehardea, and R. Shesheth decided the matter by reference to this Baraitha.  Said R. Amram to him: But perhaps what we learnt  was, to enter and sell? — Perhaps you are from Pumbeditha, he retorted, where they draw an elephant through the eye of a needle.  For these are  taught side by side with [the widowhood of] the wives: just as these are not permitted to [remarry] at all, so here too, they [sc. the heirs] are not [allowed to take possession] at all. Now, whether the next of kin is permitted to enter upon a captive's estate is disputed by Tannaim. For it has been taught: If one enters upon a captive's estate, he is not ejected thence.  Moreover, even if he [the heir] heard that they [the owners] were making ready to come [to reclaim the land], and he anticipated it by reaping and consuming [the produce], he is a zealous man who profits thereby.  Now, the following are [included in the term], a 'captive's estates': If one's father, brother, or one of his legators went overseas, and it was reported that he had died.  If a man enters into abandoned estate, he is ejected therefrom. And the following are abandoned  estates: If one's father, brother, or one of his legators went overseas, and it was not reported that he had died. R. Simeon b. Gamaliel observed: I have heard that abandoned are as captive['s estates].  If a man enters into forsaken property  he is ejected thence. And the following are forsaken estates: If one's father, brother, or one of his legators is here [sc. in the country], but it is not known whither he has gone. Now, wherein do the former differ [from the latter], that the former are designated 'abandoned,' and the latter 'forsaken'?