Bava Metzia — Daf 106a

מאי זרע אחר מאי חיטי לגבי שעורים כזרע אחר דמי או לא כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו בשדפון מאי תיקו

אמר ליה זרעה חיטי ואזל הוא וזרעה שערי ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה מאי מי אמרינן דאמר ליה אילו זרעתה חיטי הוה נמי משתדפא או דלמא מצי אמר ליה אילו זרעתה חיטי הוה מקיים בי (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך

מסתברא דאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור

נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ואשתדוף נמי הא בהדייהו ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא לא מנכי ליה או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה האי משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך

מסתברא דאמר ליה אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא כדכתיב (ירמיהו מב, ב) כי נשארנו מעט מהרבה

נשתדפו כל שדותיו של חוכר ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הא בהדייהו מאי מי אמרינן כיון דאשתדוף רובא דבאגא מנכי ליה או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך מסתברא דאמר ליה משום לתאך הוא

אמאי הכא נמי נימא ליה אי משום לתאי דידי הוא הוה משייר לי פורתא דהוה מקיים בי כי נשארנו מעט מהרבה משום דאמר ליה אי הוה חזית לאישתיורי לך מידי הוה משתייר לך מדנפשך

מיתיבי היתה שנת שדפון וירקון או שביעית או שהיו שנים כשני אליהו אינו עולה לו מן המנין

קתני שדפון וירקון דומיא דשנים כשני אליהו מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל אבל דאיכא תבואה סלקא ליה ולא קאמרינן מכת מדינה היא

אמר רב נחמן בר יצחק שאני התם דאמר קרא (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך שנים שיש בהן תבואה בעולם

אמר ליה רב אשי לרב כהנא אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחוצה לארץ אמר ליה שביעית אפקעתא דמלכא היא

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא אלא מעתה שביעית לא תעלה לו מן הגירוע אלמה תנן נותן סלע ופונדיון לשנה אמר ליה שאני התם דחזיא למישטחא בה פירי

אמר שמואל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל לא דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי (תהלים לז, יט) לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו

מתיב רב ששת רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוה מקיים בי (שמואל א יז, לו) גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך

משום דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטא

What if they were separated by a different cereal?  Further, is wheat as different seed in relation to barley, or not?  What if others were smitten by blasting, and his by mildew, or others were smitten by mildew and his by blasting? The problems remain unsolved. What if he [the lessor] said to him [the lessee], 'Sow it with wheat,' and he went and sowed it with barley, and then the greater part of the plain was blasted, and his barley too was blasted: do we say that he can argue, 'Had I sown wheat, it also would have been blasted'; or perhaps he can answer him, 'Had you sown it with wheat, [the Scriptural promise,] Thou shalt also decree a thing, and it shall be established for thee,  would have been fulfilled unto me?'  — It is reasonable that he can in fact answer him, 'Had you sown it with wheat, [the promise,] 'Thou shalt also decree a thing, and it shall be established for thee: and the light shall shine upon thy ways' would have been fulfilled unto me. What if all the lessor's fields were blasted, and this one was blasted, yet the greater part of the plain was unaffected? Do we say, Since the greater part of the plain was unaffected, he can make him no deduction? Or perhaps, since all his lands were blasted, he can say to him, 'This transpired on account of your evil fate,  the proof being that all your fields have been blasted'? — It is reasonable that he can answer him, 'Had it been on account of my bad luck, a little would have remained [unaffected], as it is written, For we are left but few of many.' What if all the lessee's fields were blasted, and the greater part of the plain too, and this field also was blasted along with them? Do we say, Since the greater part of the plain was affected, he can deduct his? Or perhaps, since all his fields were blasted, he [the lessor] can say to him, 'It is due to your misfortune, the proof being that all your fields have been smitten'? — It is logical that he can indeed say to him, 'It is due to your misfortune.' Why so? Here too let him answer, 'Had it been on account of my ill-luck, a little would have remained to me, in fulfilment of the verse, For we are left few of many'? — Because he can retort, 'Were you worthy that aught should remain to you, something of your own would have escaped.' An objection is raised: If it was a year of blasting or mildew, or the seventh year, or years like those of Elijah,  they are not included in the count.  Now blasting and mildew are stated as analogous to years like those of Elijah: just as during the years of Elijah there was no produce at all, so in the former too. But if there were some harvests [elsewhere], it is accounted to him,  and we do not term it an epidemic!  — Said R. Nahman b. Isaac: There it is different, because Scripture says, According to the number of years of the harvests, he shall sell into thee,  [meaning], years in which the world enjoys harvests.  R. Ashi objected before R. Kahana: If so, the seventh should be included in the count, since there are harvests outside Palestine! — The seventh year, replied he, is excluded by royal decree.  Mar Zutra, the son of R. Mari, said to Rabina: If so, the seventh year should not rank for rebate; why then did we learn, He must pay a sela' and a pundion per annum?  — He replied, There it is different, because it [the seventh year] is fit for fruits to be spread out therein. Samuel said: This [sc. that a deduction may be made when there is a widespread epidemic] was taught only if he [the lessee] sowed it [the field], it [the crop] grew and was eaten by grasshoppers;  but not if he failed to sow it altogether, because he can say to him, 'Had you sown it, the promise, They shall not be ashamed in the evil time,' and in the days of famine they shall be satisfied,  would have been fulfilled for me.'  R. Shesheth raised an objection: If a shepherd, who was guarding his flock, left it and entered the town; and then a wolf came and killed [a sheep], or a lion [came], and tore it to pieces, we do not say, 'Had he been there, he could have saved them,' but judge his strength: if he could have saved them, he is responsible; if not, he is exempt.  But why so? Let him say to him, 'Had you been there, the verse, Thy servant slew both the lion and the bear,  would have been fulfilled for me!' — Because he can answer, 'Had you been worthy that a miracle should happen on your behalf, it would have happened, as in the case of R. Hanina b. Dosa, whose goats brought in bears by their horns.'  But cannot he reply, 'Granted that I am not worthy of a great miracle,  yet am I worthy of a minor one!'