Bava Metzia — Daf 106b

חזינא קשיא

תני חדא פעם ראשונה ושניה זורעה ושלישית אינו זורעה ותניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא קשיא הא כרבי הא כרשב"ג

הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר בתלת זימני הוי חזקה

אמר ריש לקיש לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה מצי אמר ליה בעל הקרקע כל ימי זרע זרעא לה ואזיל ועד אימת אמר רב פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה ארישייהו

מיתיבי רשב"ג משום ר"מ אומר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע

חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף חצי שבט אדר וחצי ניסן קור חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ חצי אב אלול וחצי תשרי חום

רבי יהודה מונה מתשרי ר"ש מונה ממרחשון

מאן מיקל בכולהו ר' שמעון וכולי האי לא קאמר לא קשיא הא דקבלה מיניה בחרפי הא דקבלה מיניה באפלי:

רבי יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות: ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה בהו תומי אגודא דנהר מלכא סבא בזוזי איסתכר נהר מלכא סבא אתא לקמיה דרבא אמר ליה נהר מלכא סבא לא עביד דמיסכר מכת מדינה היא זיל נכי ליה

אמרו ליה רבנן לרבא הא אנן תנן ר' יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו אמר להו לית דחש לה לדר' יהודה:

מתני׳ המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה נותן לו מתוכה היו חטיה יפות לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק אלא נותן לו מתוכה:

גמ׳ ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא בכורי דשערי עבדא אספסתא וחרשה וזרעה שערי ולקו הני שערי שלחה רב חביבא מסורא דפרת לקמיה דרבינא כי האי גונא מאי כי לקתה נותן לו מתוכה דמי או לא

אמר ליה מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרה הכא עבדא ארעא שליחותא דמרה

ההוא גברא דקבל פרדס מחבריה בעשר דני חמרא תקיף ההוא חמרא סבר רב כהנא למימר היינו מתני' לקתה נותן לו מתוכה אמר ליה רב אשי מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא הכא עבדא ארעא שליחותא

ומודה רב אשי בעינבי דכדום ובשדה שלקתה בעומריה:

מתני׳ המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים חטים יזרענה שעורים רשב"ג אוסר תבואה לא יזרענה קטנית קטנית יזרענה תבואה ורשב"ג אוסר:

גמ׳ א"ר חסדא מ"ט דרשב"ג דכתיב (צפניה ג, יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית

מיתיבי מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ רשב"ג

— This indeed is a difficulty. One [Baraitha] teaches: He [the tenant] must sow it [the field] the first and second time, but not the third.  But another [Baraitha] teaches: He must resow it a third time, but not a fourth! — There is no difficulty: the former is according to Rabbi; the latter, R. Simeon b. Gamaliel. The former is according to Rabbi, who maintained that a presumption is established by an occurrence happening twice. The latter, R. Simeon b. Gamaliel, who held that a presumption is established only when it occurs three times. Resh Lakish said: This was taught only if he sowed it, it grew, and was devoured by locusts. But if he sowed it, and it did not grow at all, the lessor can say to him, 'Go on repeatedly sowing [the field] during the extra period of sowing.' And until when is that? — Said R. Papa: Until the aris  comes from the field and kimah is situated overhead. An objection is raised: R. Simeon b. Gamaliel said on the authority of R. Meir, and R. Simeon b. Menasya said likewise: [The second] half of Tishri, Marcheshvan, and the first half of Kislev is seed-time; [the second] half of Kislev, Tebeth, and half Shebat are the winter months; [the second] half of Shebat, Adar, and [the first] half of Nisan, cold months; [the second] half of Nisan, Iyar, and [the first] half of Sivan is the period of harvests; [the second] half of Sivan, Tammuz, and the first half of Ab are summer; the second half of Ab, Ellul and the first half of Tishri, hot months. R. Judah counted [these periods] from [the beginning of] Tishri; R. Simeon, from Marcheshvan.  Now, who gives the most lenient interpretation?  R. Simeon [who counts from Marcheshvan]; and yet he does not extend the [sowing] season so far! — There is no difficulty. The latter refers to a field leased for early sowing;  the former, to one leased for late sowing. R. JUDAH SAID: IF HE LEASES IT ON A MONEY RENTAL. A certain man leased a field by the bank of the River Malka Saba  on a money rental, for sowing garlic. But the River Malka Saba became dammed up.  When he came before Raba, he said to him, 'It is unusual for the River Malka Saba to become dammed; this is a widespread blow; [therefore] go and deduct.' But the Rabbis protested to Raba, did we not learn, R. JUDAH SAID: IF HE LEASED IT ON A MONEY RENTAL, THEN IN BOTH CASES HE MAY MAKE NO DEDUCTION? — He replied: None pay heed to this ruling of R. Judah. MISHNAH. IF A MAN LEASED A FIELD AT AN ANNUAL RENTAL OF TEN KORS WHEAT, AND IT [THE FIELD] WAS SMITTEN,  HE CAN PAY HIM THEREOF.  IF, [ON THE OTHER HAND,] THE WHEAT GROWN WAS OF CHOICE QUALITY, HE [THE TENANT] CANNOT SAY, 'I WILL PURCHASE WHEAT IN THE MARKET [FOR YOUR RENTAL],' BUT MUST PAY HIM THEREOF. GEMARA. A man leased a field to grow fodder for [several] kors of barley. [The field] having produced a crop of fodder,  he ploughed and resowed it with barley, which was, however, blighted. So R. Habiba, of Sura on the Euphrates,  sent to Rabina: How is it in such a case? Is it analogous to the law, IF IT WAS SMITTEN, HE CAN PAY HIM THEREOF, or not? — He replied: How compare? In that case the soil had not performed the owner's behest; but here it had. A certain man leased a vineyard from his fellow for ten barrels of wine: but that wine  turned sour. Now, R. Nahman thought to rule, This is the same as our Mishnah: IF IT WAS SMITTEN, HE CAN PAY HIM THEREOF. But R. Ashi said to him: What analogy is there? There the soil had not performed its duty, whilst here it had.  Yet R. Ashi admits in the case of grapes that had become wormy, or a field whose sheaves were smitten. MISHNAH. IF ONE LEASES A FIELD FROM HIS NEIGHBOUR TO SOW BARLEY, HE MUST NOT SOW WHEAT;  [TO SOW] WHEAT, HE MAY SOW BARLEY. BUT R. SIMEON B. GAMALIEL FORBIDS IT. [IF RENTED FOR] CEREALS, HE MAY NOT SOW PULSE; BUT IF [FOR] PULSE HE MAY SOW CEREALS.  R. SIMEON B. GAMALIEL FORBIDS IT. GEMARA. R. Hisda said: What is R. Simeon b. Gamaliel's reason? — Because it is written, The remnant of Israel shall not do iniquity nor speak lies; neither shall a deceitful tongue be found in their mouth. An objection is raised: The Purim collections must be utilized for Purim only, and no scrutiny is made in the matter. The poor may not even buy shoestraps therewith, unless this was stipulated in the presence of members of the community: this is the ruling of R. Jacob, who stated it in the name of R. Meir; but R. Simeon b. Gamaliel