Bava Metzia — Daf 102b

ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור:

גמ׳ מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון ב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור

אמר רב אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כוליה למשכיר

מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון

הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתירא אסתירא

אי מהתם הוה אמינא פרושי קא מפרש קמשמע לן

ושמואל אמר בבא באמצע חדש עסקינן אבל בא בתחלת חדש כוליה למשכיר בא בסוף חדש כוליה לשוכר

מי אמר שמואל לא אמרינן תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה

התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי קא תפיס

ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון היינו דרב אע"ג דאפיך מיפך

בעו מיניה מרבי ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה

אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה

לא צריכא ביומא דמשלם זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה או לא

אמר להו ר' יוחנן תניתוה

AND THE MATTER CAME BEFORE RABBAN SIMEON B. GAMALIEL AND R. JOSE, WHO ORDERED THEM TO DIVIDE THE INTERCALATED MONTH. GEMARA. A story is quoted in contradiction [of the ruling given]! — The text is defective, and is thus meant: But if he said to him, '[I let it to you] for twelve golden denarii per annum, at a golden denar per month,' they must share. And IT HAPPENED IN SEPPHORIS THAT ONE RENTED A BATHHOUSE FROM HIS NEIGHBOUR FOR TWELVE GOLD DENARII PER ANNUM, AT A GOLD DENAR PER MONTH, AND THE MATTER CAME BEFORE RABBAN SIMEON B. GAMALIEL AND R. JOSE, WHO ORDERED THEM TO DIVIDE THE INTERCALATED MONTH. Rab said: Were I there, I would have awarded the whole of it to the owner. Now, what does this teach us — that the last expression alone is regarded?  But Rab has already said it once. For R. Huna said in the name of the college of Rab:  [If the agreed price is] an istera, a hundred ma'ahs, then a hundred ma'ahs [are due];  if a hundred ma'ahs, an istera [are arranged], an istera [is meant]?  — If from there, I might have thought that [the second term] defines the first;  therefore we are informed otherwise. Samuel said: We refer to a case where he [the landlord] comes [to claim rent] in the middle of the month. But if he comes at the beginning, it is all the landlord's; at the end, it is all the tenant's.  Now, did Samuel reject the principle that the last term only is regarded? But Rab and Samuel both said: [If A says to B,] 'I sell you a kor for thirty [sela'im],' he can retract even at the last se'ah.  [But if he says,] 'I sell you a kor for thirty, a sela' per se'ah,' then as he [the vendee] takes each, he acquires it!  — The reason there is that he has taken possession;  so here too, has he not taken possession? But R. Nahman ruled: Land remains in the presumptive possession of its owner.  Now, what does this teach us — that the last term is decisive? But that is Rab's teaching!  [He informs us that it is thus] even if the terms were reversed. R. Jannai was asked: If the tenant maintains, 'I have paid [rent],' and the landlord pleads, 'I have not received [it],' upon whom rests the onus of proof? But when [does the dispute take place]? If within the term, we have learnt it; if after, we have [likewise] learnt it! For we learnt: If the father died within the thirty days, the presumption is that he [the firstborn] has not been redeemed, unless proof is adduced to the contrary; after thirty days, he is presumed to have been redeemed, unless told that he was not!  The question is only [when the dispute arises] on the day that completes the term: does one pay on the day which completes the term, or not? — R. Jannai replied: We have learnt it: