Bava Metzia — Daf 102a

בגובתא דקניא

ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו

מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא:

הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד: במאי עסקינן אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעה"ב אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא

לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה

מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא דא"ר יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

מיתיבי אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום ואם איתא להא דא"ר יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמאי לא אמר כלום

הכא במאי עסקינן בחצר שאינה משתמרת

אי הכי אימא סיפא יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימין ואי בחצר שאינה משתמרת כי יצא לו שם מציאה בעיר מאי הוי

כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מינה והויא לה כחצר המשתמרת

מיתיבי זבל היוצא מן התנור ומן הכירים והקולט מן האויר הרי הוא שלו ושברפת ושבחצר של בעל הבית ואם איתא להא דר' יוסי בר' חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קולט מאויר אמאי הרי הוא שלו אויר חצרו הוא

אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה

רבא אמר אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי

ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי בעי לה דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי

התם לא מיפסק ולא מידי הכא מיפסק כלי

ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית תרתי

אמר אביי הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי אלו של בעל הבית אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה

מיתיבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום

ואם איתא להא דאמר רבי יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן (דברים כב, ו) כי יקרא פרט למזומן

אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו וכי קתני חייבות בשילוח מקמי דתיפול לחצירו

אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן

ואיבעית אימא לעולם אביצים ומדנפיק רובה דעתיה עילוה

והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך אפי' תימא דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה חצרו נמי לא זכיא ליה

א"ה אסורות בגזל מפני דרכי שלום אי דשלחה גזל מעליא הוא אי דלא שלחה הא בעי שלוחה

בקטן דלאו בר שילוח הוא קטן בר דרכי שלום הוא ה"ק אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום:

מתני׳ המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר

מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש

in a woodentube. Our Rabbis taught: If one rents a house to his neighbor, the tenant must provide a mezuzah. But when he quits it, he must not take it with him, excepting if it be leased from a Gentile, in which case he must remove it when he quits. And it once happened that a man took it away with him, and he lost  his wife and two children. A story is quoted in contradiction!  — Said R. Shesheth: It refers to the first clause. THE DUNG BELONGS TO THE LANDLORD, AND THE TENANT IS ENTITLED ONLY TO THAT WHICH ISSUES FROM THE OVEN OR THE POT RANGE. To what does this refer? Shall we say, to a courtyard which was rented to the tenant, and to oxen belonging to the tenant, then why is it [the dung] the landlord's? But if a courtyard which was not leased to the tenant,  and the landlord's oxen are meant, is it not obvious? — It is necessary to teach this only in respect of a courtyard belonging to the landlord and oxen that had strayed thither from elsewhere.  Now, this supports R. Jose son of R. Hanina, who said: A man's courtyard effects a title on his behalf even without his knowledge. An objection is raised: If a man declared, 'Any lost property that may enter therein to-day, let my courtyard effect possession thereof on my behalf,' his declaration is valueless. Now if R. Jose son of R. Hanina's ruling, that a man's courtyard effects a title on his behalf even without his knowledge, is correct, why is his declaration valueless? — The reference here is to an unguarded courtyard.  If so, consider the second clause: If a rumour was spread in town that he had found something,  his declaration holds good. Now if it is an unguarded courtyard, what if such a rumour did spread? — Since a rumour was spread, people keep aloof from it [in recognition of his ownership], and so it becomes as a guarded courtyard. An objection is raised: The manure [i.e., the ashes] which comes forth from the oven and the pot-range, and that which is caught from the air,  belong to him [the tenant]; but that of the stable and the courtyard, to the landlord.  Now if R. Jose son of R. Hanina's dictum is correct, [viz.,] that a man's courtyard effects a title for him even without his knowledge, then when he [the tenant] catches it up from the air, why does it belong to him? Is it not the air of his [the landlord's] courtyard?  — Abaye answered: It means that he fastened a utensil to the body of the cow.  Raba answered: [An object in] the air, in which it is not destined to come to rest, is not regarded as at rest.  But does Raba regard this as certain? Did he not propound: What if one threw a purse by one door and it issued from another — is [an object in] the air, in which it is not destined to come to rest, regarded as at rest, or not?  — In that case, there is nothing whatsoever to stop it;  but here a utensil is interposed. 'But that of the stable and the courtyard [belongs] to the landlord.' Need both be taught?  — Abaye said: It means thus: But that of the stable in the courtyard belongs to the landlord.  Said R. Ashi: From this it follows that he who rents his courtyard in general terms does not rent the stable therein. An objection is raised: [Wild] doves of the dovecote, and doves of the loft,  are subject to the laws of sending away,  and are forbidden as robbery, [but only] for the sake of peace.  Now if R. Jose son of R. Hanina's dictum, that a man's courtyard effects a title on his behalf without his knowledge, is correct, then apply here the verse, If a bird's nest chance to be before thee,  excluding that which is [always] at thy disposal!  — Raba explained: As for the egg, when the greater part of it has issued [from the body of the fowl], it is subject to the law of sending away,  whilst he [the owner of the court] does not acquire it until it falls into the courtyard; and when it is stated, 'They are subject to the law of sending away,' [it means] before it falls into the court. If so, why are they forbidden as robbery?  [That refers] to the dam. Alternatively it may refer to the eggs, after all: but when the greater part thereof has issued, his intention is set thereon.  But now that Rab Judah said in Rab's name: The eggs must not be taken as long as the dam is sitting upon them, for it is written, But thou shalt in any wise let the dam go [first, and only then] take the young to thee,  you may say that it holds good even if it [the egg] fell into his courtyard: [nevertheless it is subject to the law of sending away, because] wherever he himself might acquire it, his courtyard acquires it for him; but where he himself might not acquire it,  his courtyard cannot acquire it for him either. If so, are they forbidden as robbery [only] for the sake of peace? If he [the stranger] sends the dam away, it is real robbery;  whilst if not, she is to be sent away!  — This refers to a minor, who is not obliged to send her away.  But is a minor subject to provisions enacted for the sake of peace?  — It means thus: The father of the minor must return them for the sake of peace. MISHNAH. IF ONE RENTS A HOUSE TO HIS FELLOW FOR A YEAR, AND THE YEAR WAS INTERCALATED,  THE INTERCALATION IS IN THE TENANT'S FAVOUR.  IF HE LET IT TO HIM BY THE MONTH, AND THE YEAR WAS INTERCALATED, THE INTERCALATION IS IN THE OWNER'S FAVOUR.  IT HAPPENED IN SEPPHORIS THAT ONE RENTED A BATHHOUSE FROM HIS NEIGHBOUR FOR TWELVE GOLD DENARII PER ANNUM, AT A GOLD DENAR PER MONTH;