Bava Batra — Daf 94b

אימא סיפא רבי יוסי אומר יבור

אי אמרת בשלמא כיותר מרובע טנופת דמי בהא קא מיפלגי ת"ק סבר לא קנסינן התירא אטו איסורא ור' יוסי סבר קנסינן אלא אי אמרת כרובע דמי אמאי יבור

התם היינו טעמא דר' יוסי משום דמיחזי כי מקיים כלאים

ת"ש שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו

הכי השתא התם ודאי מנה למר ומנה למר הכא מי יימר דלאו כוליה ערובי עריב

ת"ש מסיפא א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו

הכי השתא התם ודאי איכא רמאי הכא מי יימר דערובי עריב

ת"ש שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי ר"מ

הכי השתא התם משעת כתיבה הוא דעבד ליה שומא הכא מי יימר דערובי עריב

ת"ש מסיפא וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית

הכי השתא התם ודאי קרנא דהתירא הוא הכא מי יימר דכוליה לא ערובי עריב

ת"ש דתני רבין בר ר"נ לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא מחזיר לו את כל הרבעין כולן אלמא היכא דבעי אהדורי כולה מהדר

הכי השתא

explain the last clause [of the Mishnah quoted, which reads]. R. Jose says: He shall pick out [all]. This would be correct if you assumed [that a quarter of a kab in kilayim is] like [a quantity of] more than a quarter [of a kab] of refuse. For their  dispute could [then be said to] depend on [the following principles]. The first Tanna might hold the opinion that a penalty is not imposed on a permitted thing for the sake of a prohibited one, and R. Jose might hold the opinion that a penalty may thus be imposed.  But if it is said that [a quarter of a kab of kilayim is] like a quarter [of refuse], why should he pick?  This is the reason of R. Jose. there: Because  it seems as if he was retaining  kilayim. Come and hear! [It has been taught]:  If two [persons] deposited [money] with one [man], one of them  a maneh  and the other  two hundred zuz, and the one  says. 'the two hundred zuz are mine', and the other  [also] says, 'the two hundred zuz are mine one maneh is given to the one,  and one maneh to the other,  and the remainder must lie until [the prophet] Elijah comes.  [Does not this show that one is not penalised by being made to lose the whole  for the sake of a part?]  — What a comparison!  In that case,  one maneh certainly belongs to the one, and one maneh to the other,  [but in] this [case],  who can say that he has not [himself] put it all in?  Come and hear [a confirmation]  from the last [clause of the quoted Baraitha which reads]: R. Jose said, 'If so,  what has the knave lost?  But all  must be kept over until Elijah comes. What a comparison!  In that case  there is certainly [one] knave [at least].  but in this case,  who can say that he has put it in at all? Come and hear! [It has been taught]: [If] a bill [of debt] contains [an undertaking to pay] usury, a penalty is imposed [on the lender], and he receives neither the principal nor the interest; these are the words of R. Meir.  [Does not this prove that a penalty may be imposed on the whole for the sake of its part?] — What a comparison!  In that case,  [the lender] had committed the transgression  from the moment of the writing.  but in this case,  who can say that he has put it in at all? Come and hear! [an objection] from the last [clause of the quoted Baraitha]: And the Sages say. '[the lender] receives the principal but not the interest'. [Does not this show that a penalty on the whole is not imposed on account of its part]?  — What a comparison!  In that case,  the principal [at least] is certainly a permitted sum; but here, who can say that all has not been put in by him Come and hear what Rabin son of R. Nahman learned:  [In case of the sale of a piece of ground, under certain conditions, though it was found to be bigger than arranged. by an area equal to that of a quarter of a kab per se'ah, the sale is valid; if, however, the difference is greater. then] not only must the surplus  be returned but all the quarters  also must be returned. This shows clearly that whenever [a part] has to be returned, all must be returned!  — What a comparison!