Bava Batra — Daf 175a

הכא נמי אדם עשוי שלא להשביע את עצמו

כי קאמר רב הונא התם דנקיט שטרא

מכלל דרב ושמואל דלא נקיט שטרא אמר תנו נותנין מלוה על פה הוה ורב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות

אלא אמר רב נחמן אידי ואידי דנקיט שטרא ולא קשיא הא דמקויים הא דלא מקויים אמר תנו קיימיה לשטריה לא אמר תנו לא קיימיה לשטריה

אמר רבה שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומין פרענו נאמנין תנו מנה לפלוני ואמרו יתומין פרענו אין נאמנין

כלפי לייא איפכא מסתברא אמר תנו מנה כיון דפסקה אבוהון למילתא איכא למימר דפרעיה מנה לפלוני בידי כיון דלא פסק אבוהון למילתא איכא למימר דלא פרעיה

אלא אי איתמר הכי איתמר שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומין חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין מ"ט אדכורי מידכר תנו מנה לפלוני ואמרו יתומין חזר ואמר אבא פרעתי אין נאמנין דאם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו

בעי רבא שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר אתם עדי או אין צריך לומר אתם עדי צריך שיאמר כתובו או אין צריך לומר כתובו אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה

בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו:

מתני׳ המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובין מנכסים בני חורין

[could it not then be said] here  also [that] a person is wont to disclaim wealth for himself!  — R. Huna gave his ruling there  only when [the creditor] was in possession of a bond of indebtedness.  [Does this] imply that Rab and Samuel [deal with a case] where the [creditor] is not in possession of a bond?  [Why, then,] is [the maneh] to be given [where the dying man] said 'Give'? [This, surely,] is [only] a verbal loan, and both Rab and Samuel stated [that] a verbal loan may be recovered neither from the heirs nor from the buyers!  — But, said R. Nahman, both  [are cases] where [the creditor] is in possession of a bond, but  there is no contradiction. The one [is a case of a bond] that was authenticated;  the other where it was not authenticated. [Consequently,  if] he said, 'Give,' he [thereby] confirmed  the bond. [If, however], he did not say, 'Give,' he did not confirm  the bond. Rabbah stated: If a dying man said, 'I owe a maneh to X', and the orphans stated, 'We have paid it' they are believed. [If, however, he said,] 'Give a maneh to X', and the orphans stated, 'We have paid it', they are not believed. Topsy-turvy!  [Does not] the reverse stand to reason? If he  said, 'Give a maneh', since their father had given a definite order,  it might be [justly] assumed that they discharged [the debt]; [if, however, he said.] 'I owe a maneh to X', since their father did not give a definite order, it ought to be assumed that they did not discharge it!  — If, however, [such a statement] was made, it was made  in the following terms: If a dying man said, 'I owe a maneh to X', and the orphans declared, 'Our father subsequently told us that he paid',  they are believed. What is the reason? He might have [subsequently] recalled it  to his mind. [If, however, he said,] 'Give a maneh to X', and his orphans declared, 'Our father subsequently told us that he paid',  they are not believed; for had it been the case that he paid it, he would not have used [the word], 'Give'. Raba inquired: What [is the law where] a dying man admitted [a debt]? Is it necessary [for him] to say [also] 'Be you my witnesses,  or is it not necessary to say, 'Be you my witnesses'? [Is it assumed that] a man  might jest in the hour of his death or that a man does not jest in the hour of his death? Is it necessary [for him] to say. 'Write',  or is it not necessary to say, 'Write'? — After having raised these questions, he answered them himself:  No one jests in the hour of [his] death, and the words of a dying man are regarded [legally] as written and delivered. MISHNAH. IF A MAN LENT [MONEY] TO AN OTHER ON [THE SECURITY OF] A BOND OF INDEBTEDNESS,  HE MAY COLLECT [THE DEBT] FROM MORTGAGED PROPERTY.  [IF, HOWEVER, THE LOAN WAS MADE] BEFORE  WITNESSES,  HE  MAY RECOVER [HIS DEBT] FROM FREE PROPERTY [ONLY].