Bava Batra — Daf 174b

מאי בינייהו

איכא בינייהו כשחייב מודה אי נמי דשמתוהו ומת בשמתיה

שלחו מתם שמתוהו ומת בשמתיה הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע

מיתיבי ערב שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו אינו גובה ואם כתוב בו התקבלתי ממך גובה

בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע משכחת לה כשחייב מודה אלא לרב פפא קשיא

שאני התם להכי טרח וכתב ליה התקבלתי

ההוא ערבא דעובד כוכבים דפרעיה לעובד כוכבים מקמי דלתבעינהו ליתמי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא אפילו למ"ד חיישינן לצררי ה"מ ישראל אבל עובד כוכבים כיון דבתר ערבא אזיל לא חיישינן לצררי

א"ל אדרבה אפילו למ"ד לא חיישינן לצררי הני מילי ישראל אבל עובדי כוכבים כיון דדינייהו בתר ערבא אזלי אי לאו דאתפסיה צררי מעיקרא לא הוה מקבל ליה:

וכן היה רשב"ג אומר הערב לאשה בכתובתה [וכו']: משה בר עצרי ערבא דכתובתה דכלתיה הוה רב הונא בריה צורבא מדרבנן הוה ודחיקא ליה מילתא אמר אביי ליכא דניזיל דנסביה עצה לרב הונא דנגרשה לדביתהו ותיזיל ותגבי כתובה מאבוה והדר נהדרה

א"ל רבא והא ידירנה הנאה תנן א"ל אביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש

לסוף איגלאי מילתא דכהן הוא אמר אביי היינו דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא

ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי' כרשב"ג

בנו שאני וצורבא מרבנן שאני

והא ערב הוא [וקיימא לן] ערב דכתובה לא משתעבד קבלן הוה

הניחא למ"ד קבלן דכתובה אע"ג דלית ליה נכסי לבעל משתעבד שפיר אלא למאן דאמר אי אית ליה משתעבד אי לית ליה לא משתעבד מאי איכא למימר

איבעית אימא מיהוי הוה ליה ואישתדוף ואיבעית אימא אבא לגבי בריה שעבודי משעבד נפשיה

דאיתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד קבלן דכתובה וערב דבעל חוב פליגי מר סבר אי אית ליה נכסי ללוה משתעבד אי לית ליה לא משתעבד ומר סבר בין אית ליה ובין לית ליה משתעבד

והלכתא ערב בין אית ליה ובין לית ליה משתעבד בר מערב דכתובה דאע"ג דאית ליה לבעל לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסרה

אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש

מתקיף לה רב נחמן וכי אדם עושה קנוניא על בניו דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו

What [is the practical difference] between them?  — [The difference] between them is [the case] where the debtor admitted [liability],  or  where he was placed under the ban  and died [while still] under the ban.  [A message] was sent from Palestine:  [Where one] was placed under a ban  and died under the ban, the law is in accordance with [the view of] R. Huna the son of R. Joshua. An objection was raised: A guarantor who produced  a bond of indebtedness  cannot exact payment.  If, however, it contains the entry,  'I  received  from you' he  may exact payment.  [Now], according to R. Huna the son of R. Joshua one can well understand [this law]  to be applicable in the case where the debtor had admitted [liability].  According to R. Papa.  however, there is a difficulty!  — There it is different; since  he  took the trouble to write  for him, 'I received,'  for this [very object]. A certain guarantor to a gentile once paid the gentile before he sued the orphans.  Said R. Mordecai to R. Ashi:  Thus said Abimi of Hagronia  in the name of Raba: Even according to him who said [that the possibility that] bundles [of valuables were deposited with the creditor was] to be taken into consideration,  this is only applicable to  an Israelite,  but [in the case of] a Gentile, since he [invariably] goes [for payment] to the guarantor  [the possibility that] bundles [of valuables were deposited with the creditor] need not be taken into consideration.  [The other]  said unto him: On the contrary; even according to him who said that [the possibility that] bundles [of valuables were deposited with the creditor] need not be taken into consideration, this is only applicable to  an Israelite, but [in the case of] gentiles, since their judges [invariably] go to the guarantor, [it may be taken for granted] that had not [the debtor] deposited with him  [some] bundles [of valuables] at the outset, he would not have accepted [any responsibility whatsoever]. AND SO SAID R. SIMEON B. GAMALIEL: WHERE [A MAN] IS GUARANTOR FOR A WOMAN IN [RESPECT OF] HER KETHUBAH ETC. Moses b. Azri was guarantor for the kethubah of his daughter-in-law. Now his son, R. Huna, was a scholar but in poor circumstances.  Said Abaye: Is there no one who would go and advise R. Huna to divorce his wife, so that she might go and collect her kethubah from his father, and then re-marry her?  'But,' said Raba to him, 'have we [not] learned that [the husband] MUST VOW TO DERIVE NO [FURTHER] BENEFIT FROM HER?' 'Does everyone who divorces [his wife]', said Abaye to him, 'do it  at a court of law?'  Finally, [however], it was discovered that he  was a priest.  'This is just what people say', exclaimed Abaye, 'poverty follows the poor'. Could Abaye have said such a thing?  Surely Abaye had said, 'Who is a cunning rogue? He who counsels to sell an estate, in accordance with R. Simeon b. Gamaliel'!  — [The case of] one's son is different, and [the case of] a scholar is [also] different. But, surely, he  [was only] a guarantor, and a guarantor for a kethubah, it has been definitely established,  is not responsible for payment? — He was a kabbelan.  This [reply] would be quite correct according to him who said that, though the husband had no property, a kabbelan for a kethubah is responsible for payment; what, however, can be replied according to him who said [that] he is responsible for payment [only] where the [husband]  has [property], but is not responsible for payment where the husband has not?  — If you wish, I might say: [R. Huna] did have property  but it was struck with blast. And if you prefer, I might Say: A father in the case of his son always undertakes responsibility,  for it was stated: A guarantor for a kethubah is, in the opinion  of all, not responsible for payment;  a kabbelan for a creditor is, in the opinion of all, responsible for payment; [in the case, however, of] a kabbelan for a kethubah or a guarantor for a creditor, there is a dispute. [One] Master holds that he  is responsible only where the debtor has property, but if he has none, he is not responsible;  and the [other] Master holds that he  is responsible whether [the debtor] has, or has not any property. And the law [is that a guarantor] is responsible for payment in all  [cases],  with the exception of a guarantor for a kethubah who is not responsible for payment even though the husband possessed property. What is the reason? — He  was [merely] performing a religious act  and [the woman]  had lost nothing. R. Huna said: If a dying man consecrated all his property and then stated 'I owe  a maneh to X', he is believed, because it is known that no one would form a conspiracy against sacred property.  R. Nahman demurred: Would a person form a conspiracy against his children  and yet both Rab and Samuel stated that if a dying man said, 'I owe a maneh to X', if he [specifically] added, 'Give [it to him]', it is to be given, but if he did not [specifically] say, 'Give', it is not to be given,  from this it clearly follows [that] a person is wont to disclaim wealth for  his children;