תלמוד בבלי
נדרים
דף ל״ז ע״ב
שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותן - כדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים:
אלא היינו טעמא דאין קורין בראשון דיפנו אביהם של תינוקות ולאו משום שכר שבת כלל אלא אפי' כשאביהם של תינוקות מלמדין אותן בחנם שיהיה להם פנאי שיהא פנוים לסעודת שבת ואם יקראו בראשון ישהו שהייה מרובה וה"ה אם יש להם מלמד בשכר שאסור מהאי טעמא:
אבל שונין בראשון - דתו ליכא שהייה כל כך כיון שמלמדים כבר:
למצותיה - דשבתות:
ואיבעית אימא - טעמא דאין קורין משום דבשבת אוכלים טפי מבחול ויקיר עלייהו עלמא כלומר שכבדין הם מפני שינוי ווסת דאין יכולין לעסוק ולטרוח וללמוד בראשון:
בנות מי בעיין שימור - ומתני' סתמא קתני בין בנים ובין בנות ובנות ליכא יוצאניות ולא בעיא שימור א"כ לא שייך בהן שכר שימור:
שכר פיסוק טעמים דאורייתא - ואסור ליטול שכר עליהם:
אלו הפסוקים - מקום שהפסוק מסיים שם:
ואמרי לה אלו המסורות - מאן דאית ליה פיסוק טעמים לאו דאורייתא מפרש אלו המסורות חסירות ויתירות:
מקרא סופרים ארץ ארץ - [שמשתנין] באתנחתא וזקף קטן שמים מצרים:
עיטור סופרים - דלכאורה משמע דאחר תעבורו וסבריה ואחר תעבורו וכן אחר תאסף ואחר מסתבר אחר נוגנים ואחר משמע:
פרת דבלכתו - להשיב ידו בנהר פרת פרת אינו כתוב ונקרא:
איש דכאשר ישאל - פי' כאשר ישאל איש בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב:
באים דונבנתה - הנה ימים באים ונבנתה באים קרי ולא כתיב:
את דהגד הוגד - הגד הוגד לי את אשר עשית:
אלי דהגורן - אלי אם לא:
נא דיסלח - בנעמן: