נזיר

ומשלח תחת הדוד - שהשלמים בו:

אם גילח במדינה - שיש לו רשות לגלח במקום שירצה ואף על גב דכתיב אל פתח אהל מועד לאו פתח אוהל מועד קאמר כדדרשינן בגמ':

לא היה משלח תחת הדוד - נראה דמכל מקום פשיטא ליה לתנא דאהני פשטא דקרא דמשמע דבירושלים הוא מגלח ואם היה מגלח בגבולין לא היה מגלח תחת הדוד דכתיב בקרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ואיכא תנא דדריש בגמ' יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה וה"נ מחוסר הבאת שערו מחוץ לירושלים לתתם תחת דוד השלמים בירושלים:

אבל תגלחת טומאה לא היה משלח תחת הדוד - דוד של אשם נזיר טמא וחטאת העוף שלא תלה הכתוב נתינת שער תחת הדוד אלא בטהור:

רבי מאיר אומר [הכל משלחין תחת הדוד] - בין נזיר טהור במדינה ובין נזיר טמא [במקדש]:

חוץ מן הטמא שבמדינה - בגמ' אמרינן מפני ששערו נקבר וכן שלהי תמורה (דף לד.) אבל קשה מנלן דנקבר וצ"ע:

נוטל שער ראשו - כדאמר בברייתא והוא נוטל מן הרוטב כדמפרש ואזיל:

מנלן אמר קרא תחת זבח השלמים מזבחו יהא תחתיו - מיתורא דזבח דרשינן הכי תחת השלמים יתן מזבחו:

[חטאת] ואשם אמר קרא זבח לרבות חטאות ואשמות:

א"כ לימא קרא שלמים וזבח מאי זבח השלמים - מדסמך זבח למדרש תחת השלמים יהיה מן הזבח:

מפני ששערו נקבר - לא נתפרש מנלן:

כאן וכאן - במקדש ובמדינה:

או שולקן - בישול יותר [מדאי]:

ואח"כ הותר הנזיר לשתות ביין - לכאורה נראה דהאי תנא כר"א דאמר בגמ' דאסור לשתות יין עד אחר כל המעשים שמפרש: