תלמוד בבלי
חולין
דף קל״ט ע״א
כיון דמרדו פקעה קדושתייהו - שמעינן מהכא דאווזים ותרנגולים של חולין שמרדו בבעליהם והלכו להן הוו הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוו הפקר וחייבין בשלוח:
דוקא מת ונפל דליתנהו - לאו דוקא נקט מת דהא שור אפילו נגנב או נאבד נמי חייב באחריותו שהוא קדשי המזבח ולרבי יוחנן נפל נמי לאו דוקא:
לפי שמצינו בהקדשות ומעשר שני כו' - תימה באיזה הקדש מיירי אי דאמר הרי זה מאי איריא דנקט לאחר שנתחללו אפילו הקדש עצמו נגנב או נאבד אין חייב באחריותו אלא על כרחך דאמר עלי אף על גב דבהקדש גופיה חייב באחריותו כיון שנתחלל אינו חייב באחריות המעות ואם כן מה קאמר יכול אף זה כן היאך דומה ערך להקדש שנתחלל:
Sefaria
דְּבָרִים י״ג:ו׳ · דְּבָרִים כ״ב:ו׳ · תמורה ט׳. · תמורה כ״ט: · וַיִּקְרָא כ״ז:י״ד · חולין קמ״א. · כתובות י״ג. · יומא ט״ו. · תְּהִלִּים כ״ד:א׳ · כריתות י״ח: · עירובין י״א: · ראש השנה ו׳. · מגילה ח׳. · וַיִּקְרָא כ״ז:כ״ג
מסורת הש״ס
כריתות י״ח: · עירובין י״א: · ראש השנה ו׳. · מגילה ח׳. · תמורה ט׳. · תמורה כ״ט: · כתובות י״ג. · יומא ט״ו.