דאכתי גברא לא מחייב - אין הטעם משום דאי הוה בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר דאפי' לשמואל דאמר לקמן (בבא קמא דף עה.) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין לא חשבינן לגברא בר חיובא לענין קנס כדפרישית בסוף המניח (לעיל בבא קמא לג. ושם: ד"ה איכא) בשמעתין דהוחלט השור:
ונמצאו זוממים קמאי - בהך סיפא הוצרך לומר שהעדים שהוזכרו בברייתא שהוזמו הם היו ראשונים משום דצריך לומר דפסקינן לדינא אפומייהו דאין העדים זוממים משלמים עד שיגמר הדין על פיהם ואם לא שבאו תחילה לא ה"מ למפסק דינא אפומייהו אבל ברישא אע"פ שבאו לסוף פסקינן דינא אפומייהו:
עבד כל דהו מימר הוה בעי הוה אתא לבי דינא אמר - הרבה יש לתמוה אמאי קאמר כל דהו דלגמרי באין לסיועיה: