יבמות

אחוותא - תאומות ובנותיו היו:

ועשאה בת חורין - כדי שתהא מותרת לינשא. ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא:

מנהג הפקר נהגו בה - לפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים בה לפיכך כפו את רבה לשחררה:

פרק שביעי - אלמנה לכהן גדול

מתני' אלמנה לכהן גדול. הכניסה לו עבדי מלוג - מה שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה כמו שכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה קורין צאן ברזל ויש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה הן נכסי מלוג והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים ואם מתו מתו לה או פחתו פחתו לה. לשון צאן ברזל קרן קיים שאין פוחת ונפסד שאפילו מתו כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה:

עבדי מלוג לא יאכלו - לפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמרא מפרש טעמא:

בת ישראל שניסת לכהן - אפילו עבדי מלוג שאינן שלו יאכלו דהיינו קנינו שקנה קנין וילפינן בגמרא דקנינו שקנה קנין אוכל:

גמ' שנשא אשה וקנה עבדים - או קנה עבדים:

ומנין לאשה - בת ישראל לכהן שקנתה עבדים מנכסי מלוג שלה או עבדיו של כהן שקנו עבדים:

ועבדיו שקנו עבדים - גרסי'. וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטריך קרא לרבויינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מנה על מנת שאין לרבו רשות בו:

וכהן כי יקנה נפש קנין כספו - קנין כספו קרא יתירא ודרשינן דלהכי אתא והכי משמע כהן כי יקנה קנין כספו נפש שעבדו יקנה עבד הוא יאכל בו:

הערל - כהן ערל אינו אוכל ועבדיו אוכלין כדתנן לקמן (יבמות דף ע.):

פומייהו כאיב להו - כלומר מחוסרי תקנתא הם אבל עומדים ליתקן ולאכול אבל זו שהיא נעשית חללה אין לה תיקון עולמית:

והרי ממזר - בת ישראל שניסת לכהן וילדה בת והבת ניסת לממזר וילדה בן ומתה והבן קיים והרי אם אמו אשת כהן אוכלת בשבילו תרומה לאחר מיתת בעלה לפי שיש לה זרע מן הכהן כדתנן בסיפא בפרקין (דף סט:) והוא אינו אוכל דזר הוא. והוא הדין נמי אי כשר הוה שנולד מישראל כשר נמי אין אוכל ומאכיל אם אמו והא דנקט לאותובי ממזר משום דמתניתין היא:

שמא תאכיל - עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הכהן בעלה אבל בעבדי צאן ברזל ליכא למגזר דהשתא לאו משום דידה אכלי אלא משום כהן שהוא רבן:

אלא מעתה בת ישראל שנישאת לכהן לא תאכיל - עבדי מלוג בתרומה:

גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה - אלמה תנן במתניתין בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו:

באלמנה כהנת - בת כהן ששבה לתרומת אביה ממיתת בעלה. ואי אמרינן יאכלו עבדי מלוג בתרומה בחיי בעלה כהן גדול זה משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה עבדים אתיא לאורויי היתירא אחר מיתתו להאכילם בתרומה מחמת אביה דאמרה מעיקרא באלמנותי הראשון היו עבדי אוכלין בתרומה דבי נשא:

אינסבי ליה - לכ"ג אכלי עבדי בתרומה דגבראי השתא כשמת הדרי למילתא קמייתא ויאכלו עבדי בתרומה דבי נשא כמעיקרא באלמנותי הראשון:

אלמנה בת ישראל - דלא אתיא לאורויי מאי איכא למימר מאי טעמא לא אכלי בחייו הא לא גרעה מעבד שקנה עבדים:

לא פליגי - לא חילקו בין אלמנה לאלמנה:

המכנסת שום לבעלה - נכסי צאן ברזל ששמה לו בכתובתה והיו בהן כלים ודבר המסויים וכשגירשה ובאתה ליטול כתובתה:

היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן - כמו שקבלתי עלי בשומא ומאז הן באחריותי ושלי הן: