יבמות

הוא אמר אפלת בגו עשר - כשאנו באין לכופו להוציא הוא אומר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה:

והיא אמרה לא אפלית - אלא עקרה אני:

הוחזקה לנפלים - ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה:

אפילה תרי - ולא אוציא:

היא מהימנא - וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה:

מתני' אבל לא האשה - וטעמא מפרש בגמרא:

גמ' לומר דבר הנשמע - דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו:

אביך צוה - יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום:

איך אלך - וכתיב ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח וגו' הקב"ה צוה לשנות:

ואדוני זקן - שרה אמרה לשון בזוי וכשגלה הקב"ה הדבר לאברהם כתיב למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי ושינה הדבר מפני השלום:

משמיה דרבי יוחנן - הלכה כר' יוחנן בן ברוקה:

ואהדרינהו לאפייהו - דלא אמרה רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו:

רבי אבהו קרוב למלכות הוה כדאמר בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה:

עובדא הוה - והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים:

דאתאי לקמיה דרבי אמי - ותובעתו לגרשה:

לא מפקדת - ואם רוצה את לצאת אין לך כתובה:

מסיבו דילה - בזקנתה מה תהא עליה:

חוטרא לידה - עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה:

איכו ילדת לי חדא כרסא - ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים:

אחי - תאומים: