תלמוד בבלי
תענית
דף כ״ג ע״ב
לא אסבר להו אפיה – לא החזיר להם פניו:
בפניא – לפנות ערב כשהלך לביתו:
דלינהו למניה – הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא יקרעו:
כי מיקשטא – בתכשיטין:
לאיגרא – עלייה:
זויתא – זוית:
מזויתא דדביתהו – מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה שהיא נענית תחלה:
לא אפגר – לא אתבטל ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן (שבת דף קכט:):
מ"ט דרת – מדוע נשאת הטלית על כתף אחת ולא נתת בכתף תחת המשאוי:
להכי שאלה לי – להתעטף בה:
ולהכי לא שאלה לי – להטיל עליה קוצין לקרעה:
במיא לא חזינן – מה דאית בה ושמא ישכנו דג או נחש:
דלא בדקיתו לי – אם כשרים אם פריצים דאמר מר (במס' דרך ארץ רבה פ"ה) כל אדם יהי בעיניך כלסטים:
טובת הנאה חנם – דאינהו לא הוו קא אכלי דליכא ריפתא וקא מחזקינן בהו טובה חנם:
ינוקא קאי בבי כנישתא – קמי רביה ולא אתי כולי יומא:
דאיתתא שכיחא בביתא – כל יומא וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה ויהבה:
ועוד דמקרבא הנייתה – שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא בלא טורח ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה:
אי נמי – אהכי קדים ענני דידה:
משום ביריוני – בורים עמי הארץ:
ינוקי דבי רב – להמריך לבו ויתכוין בתפלתו:
בשיפולי – בשולי בגדיו:
אבא אבא – כך רגילים לקרותו כיתום שאמר אבי אבי:
שאין מכירין – בין חוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן:
ה"נ שהיה מחבא – ולא גרסי' שהיה מחבא בבית הכסא כי הוה בעי רחמי אמיא היה מחבא עצמו מרוב ענוה ומאן דגרס בית הכסא כלומר מתחבא בבגדיו כשהוא נכנס להסך את רגליו מרוב צניעות:
רב הונא ורב חסדא – חסידי דבבל מפרסמין את הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא מודיעין שבא המטר בשבילם:
תא ליכניף אהדדי – אלמא משום חד מינייהו לא אתי מיטרא:
תקיפי דארץ ישראל רבי יונה – וקא חזינן דמחמתיה אתי מיטרא:
גואלקא – טשק"א בלע"ז:
ואייתי בזוזא עיבורא – דגן משום כפנא שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע:
אייתי לן מר מעיבורא – דבעית למיזבן:
רווחא עלמא – דליהוי שובע ואהכי לא זבני ביוקרא דהשתא:
הוו קא חלפי – דבי נשיאה:
התם – עלויה מערתא דרבי יונה:
אינקוט – נדבקו בקרקע שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז ממקומן:
עתירי דבי חמי – עשירים של בית חמי:
ליענו – יהיו עניים:
קא דחקי לי – ליתן להן פרנסה:
לא מקבלי עלי אינשי ביתי – אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה:
מגנדרא – מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה. מגנדרא מלשון מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו (חולין דף ז.):
עמי היתה ושלחתיה – דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך:
דמן דיוקרת – מקום: