סוטה

וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפות - ואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:

כהנת - בת כהן:

מנחתה נאכלת - דכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו׳:ט״ז) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת:

כהנת מתחללת - מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול:

וכהן אין מתחלל - אם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני' מפרש בגמ':

בקדשי קדשים - חטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו]:

מה בין איש לאשה - בישראל נמי קמיירי:

איש פורע ופורם - כשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:

האיש מדיר את בנו - קטן בנזיר וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל:

מגלח על נזירות אביו - אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו:

מקדש את בתו - מקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה:

מוכר את בתו - לאמה כשהיא קטנה:

גמ' מנחותיהן נשרפות - אחת מנחת סוטה ואחת מנחת נדבה:

מפני שיש לו חלק בה - שהוא מקריבה משלו וכתיב כל מנחת כהן וגו':

ואינה עולה כליל שיש לה חלק בה - שלכפרתה היא באה ואין מנחת זר ובת כהן קריבין כליל בלא קמיצה:

השירים קריבין לעצמן - לאחר שקרב הקומץ:

קרי כאן כל שממנו כו' - כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו לה' (ויקרא ב׳:י״א) הוה ליה למכתב למה ליה למכתב ממנו אלא למדרשיה נמי באנפי נפשיה לא תקטירו כל שממנו עולה כבר אשה לה' ויש בכלל לאו זה בשר כל קרבנות חוץ מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות והכא נמי דלמא בתר חלק שלה אית לן למיזל והויא הקטרת קומץ כהלכתו ואלו שירים גמורין הם וישנן בבל תקטירו:

דמסיק להו לשם עצים - דנימא הכי אם ראויים הן להקטיר ולא היתה ראויה ליקמץ כדין מנחת כהן הרי זו הקטרה לשמה וקמיצה לא מעלה ולא מורדת ואם ראויה היתה ליקמץ ואלו שיריה הרי הן כשאר עצי המערכה:

כר"א - פלוגתייהו בזבחים אברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר"א אומר יתנם למעלה ורואה אני את בשר חטאת על המזבח כאילו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור"א סבר בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' שאור ודבש בכורים אתה מביא מן התמרים ומנחת שתי הלחם שהוא ראשית מן השאור ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קאי נמי אממנו אשה לה' דאוקמיה בבל תקטירו ואשמעינן דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין לריח ניחוח:

כר"א בר"ש - במנחות בפ' אלו מנחות (מנחות דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואמרי והיתה לכהן כמנחה מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת [ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא] כמנחת חוטא של ישראל מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת"ל והיתה לכהן כמנחה לכהן כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמם ולית ליה כל שממנו לאישים כלל ר"א בר"ש פליג עליה ואמר קומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד: