סוטה

אלא ויקריא - למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם:

כיצד לאחר שאכלו ושתו - משלו היו עומדין לברכו לאברהם והוא אומר להם וכי משלי אכלתם:

שכסתה פניה בבית חמיה - ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו לפיכך לא הכיר בה:

אמוץ - אביו של ישעיהו ואמציה מלך יהודה אחים הוו ואמציה מזרע דוד היה ואמוץ אחיו נביא היה אלמא נביאים נפיק מינה:

היא מיתוצאת - הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה היא מוצאת משמע לשון מציאה:

סימניה - חותמו ופתילים ומטה שבא סמאל שהוא שר של אדום וריחקן כדי שתשרף ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח:

יונת אלם רחוקים - על עסקי הרחקה שנעשו סימניה רחוקים:

לדוד מכתם - לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד:

ותם - תמים בדרכיו:

שהוא מך - עניו:

מכתו תמה - מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו:

ד"א כשם שבקטנותו - קודם שמלך:

כך בגדולתו - לאחר שמלך ולשון מכתם שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית:

והיא שלחה וגו' לאיש אשר אלה לו - ולא שלחה לו לאמר ממך אני הרה והרי סימנין שלך:

ותימא ליה מימר - לשליח אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו:

ואל ילבין כו' - אף זו נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו לפיכך שלחה לו אם יודה ויגלה הוא עצמו את הדבר יגלה ואם לאו תשרף ולא תגלה היא את הדבר:

בהכר בישר - אל אביו דבר שנצטער בו ובהכר בשרוהו:

מנא ידע - שממנו היא מעוברת שמא אף אחרים באו עליה:

ויאמר - בת קול אמרה:

כבושים - דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מ״ט:ט׳) גור אריה יהודה כבושים דברי סתר גזירת המלך כמו בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך בברכות (דף י.) גבי חזקיה:

כיון שידעה - שידע בה שהיא צדקת ולשם שמים נתכוונה:

מקץ ימים לימים - משנה לשנה שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי"ב חודש:

דקריב רישיה לגבי גופיה - שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו וקירבו:

שלקח מקח רע לעצמו - והכי קאמר קרא ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך:

עצה עמוקה - של הקב"ה שהוא מלך עולם שגזר על דוד כן במעשה בת שבע: