תלמוד בבלי
שבועות
דף כ״ו ע״א
שאין בהן הרעה והטבה - שאזרוק צרור לים:
ת"ל כי תשבע לבטא - מכל מקום:
ר' ישמעאל ששימש כו' - הכי שמיע ליה לרבי יוחנן שר' ישמעאל שימש את רבי נחוניא:
מאי מיעט מיעט מצוה - דדבר שאי אפשר הוא וה"ה למשנה את הידוע לאדם:
לא יחל דברו - לא משמע אלא בדבר שאפשר לו לקיים שבועתו והיינו להבא:
לא תשקרו - בשעה שתשבעו לא תצא לשקר:
האדם בשבועה - שיהא אדם בשעת שבועה שיהא לבו עליו:
פרט לאנוס - כדמפרש לקמיה כגון בשבועה לשעבר וכסבור שנשבע באמת ולקמיה בעי אם כן שגגת שבועה לשעבר היכי משכחת לה:
בשבועה ונעלם - שנתעלמה ממנו שבועה:
העלם חפץ - בלא שבועה לקמן מפרש לה:
לבך אנסך - כסבור היית לישבע באמת:
אינשי - שכח:
אחת היא - אי אתה מוצא העלם חפץ בלא העלם שבועה וזו היא אינה משנה:
אלמא לא - אין אתה מוצא זו בלא זו בתמיה והא משכחת לה כו':
עלה דהאי פת - שאכל וגבי דהאי פת העלם שבועה היא כסבור שלא נשבע עליה שהרי סבור שהיא של שעורים:
חזינן כו' - כבר פירשתיו אצל העלם טומאה ומקדש בשילהי ידיעות הטומאה:
לא שנא - ופטור:
Sefaria
שבועות ד׳: · שבועות כ״ז: · שבועות ל״א: · סוכה נ׳: · שבועות ל״ז: · זבחים ס״ט:
מסורת הש״ס