שבת

מקורה - שיש לה גג:

כמאן דמלי - דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח:

התינח רה"י - דבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה:

לדגלי מדבר - וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל:

הא מני - דלא בעי מקום ד' אחרים היא:

עמד במקומו - זרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל:

חייב - הזורק דאיהו עבד עקירה והנחה:

עקר - המקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו:

פטור - הזורק דלא איתעביד הנחה מכחו:

דפשיט כנפיה - פרס בגדו דהוי ד':

טרסקל - סל:

רשות היחיד הוא - ואמאי מחייב משום הוצאה:

לימא - מתניתין דלא חשיב ליה רה"י דלא כרבי יוסי ברבי יהודה:

וזרק - מרשות הרבים:

ונח על גביו חייב - דאע"ג דלמטה לא הוי קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבע אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רה"י גמור:

למעלה מי' - הוי רה"י הואיל ורחב ד':

שלשל - השפיל כמו היה משלשל בחבל:

למטה מג' - דהויא כקרקע:

והא עומד קתני - העני עומד בחוץ והא יושב הוא:

בשוחה - כופף עצמו:

ואיבעית אימא - בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה:

איכפל תנא כו' - טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד':

היכא דאחשבה - זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו כי מתניתין:

אבל היכא דלא אחשבה - שהלכה ונחה מעצמה ביד חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך:

עמד - המקבל במקומו וקבל:

חייב - הזורק:

פטור - הזורק דלא עביד הנחה:

מאי קמיבעיא ליה - מאי ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא עבד עקירה והנחה:

כשני בני אדם דמיא ופטור - דהוו להו שנים שעשאוה דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה:

מה לי הטעינו חבירו - דפטר ליה תנא דמתניתין דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין:

לא תימא קיבל - פשט ידו וירדו לתוכה דלא עבד מעשה:

אלא אימא קלט - השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעבד ליה עקירה: