תלמוד בבלי
שבת
דף ל״ט ע״א
גמ' כל שבא בחמין - כל מלוח שבא בחמין מע"ש חוזרין ושורין אותו בחמין בשבת ואין בו משום תיקון שהרי נתקן כבר:
מדיחין - שאין זה גמר מלאכתו אבל לא שורין:
חוץ מדג מלוח ישן או קולייס האיספנין - דג שקורין טונינ"א (טוּנה) :
שהדחתו זהו גמר מלאכתו - מדקרי ליה גמר מלאכתו ש"מ זהו בישולו וחייב:
והא דתנן - בפרק חבית נותנין כו' המים צונן:
בחמה - בשמש:
דשרי - דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא:
בתולדות האור - כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה:
דאסיר - דהוי בישול:
תולדות חמה - שהוחם הסודר בחמה:
אטו תולדות האור - דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו:
שמא יטמין ברמץ - דמאן דחזי סבר מכדי האי לבשולי והאי לבשולי ותרוייהו דרך הטמנה מה לי רמץ מה לי חול ומשום הכי מודה ר' יוסי:
שמא יזיז עפר - שמא לא יהא שם חול עקור לכל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק והוי חופר גומא:
עפר תיחוח - כלומר תיחוח בעומק דליכא למיחש למזיז:
גג רותח - שרתחו חמה:
ואין מגלגלין בסיד רותח - דהוא תולדות האור:
ליכא למיגזר - בגג רותח דהא לא מטמין ליה:
אלא - לשמא יזיז עפר ויכסנו בו ליגזר:
לתוך אמה של חמין - וחמי טבריא לאו תולדות האור נינהו ואפ"ה אסרו להו ומודה בהא ר' יוסי:
דדמיא להטמנה - שמטמין מים במים:
מי סברת מעשה אסיפא קאי - לסייעתא דחול ואבק ולאורויי דתולדות חמה כי האי גוונא אסירי לדברי הכל:
ארישא קאי - אפלוגתא ורבנן הוא דאמרי לה אבל לר' יוסי כה"ג לא מיתסר אלא משום דהני תולדות האור נינהו:
והא מעשה - דחמי טבריא דתולדות חמה נינהו ודמי לאפקעתא דסודרין דליכא למגזר לשמא יזיז ואסרי להו:
Sefaria
יומא נ׳. · יומא מ״ו: · יומא י׳: · יבמות צ״ז: · שבת ע״ו.
מסורת הש״ס
יומא נ׳. · יומא מ״ו: · יומא י׳: · יבמות צ״ז: · שבת ע״ו.