שבת

משלפא לדידה מקניא - כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטולי דלהסקה קאי:

ואם כלי קיואי היא - קנה של אורגים דתורת כלי עליו שרי:

תליא דבשרא - בשר מליח התלוי לייבשו ומלא החבל קרי תליא:

שרי - דנאכל חי באומצא:

דכוורי - אין נאכלין חיין:

באמצע מטה - שאיש ואשתו רגילין בה לישן:

כאילו עומד כו' - דמהרהר:

לזבין אריכא - אגודה ארוכה של כרוב ארוך ושל כרישין ארוכים:

כישא כי כישא - שכל אגודות הגנין שוות בעובין שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו:

ואורכא ממילא - כלומר ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו הוא משתכר בו:

קניא - חבילי קנים לעצים:

לא ליכול ירקא - ירק חי כרישין צירפו"ל ושחליים:

משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו:

לא ליבצע בצועי - מורשיליונ"ט בלע"ז לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה אלא יצרף ויאכל יחד:

מעיקרא - קודם שנתעשרתי:

עד דשדאי ידי בכולא מנא - כשהייתי ממשמש בסל ומוצא בו פת הרבה הייתי מברך המוציא:

דלית ליה משחא - שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים להעביר את הזוהמא:

במיא דחריצי - הנקוים יחד וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן:

אונקא - צואר:

תלתא מיני בשרא - יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר:

מדנהר אבא - מאותו מקום שפשתנו יפה:

דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא ואנא ערבא - אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה ותפטיהו שלא יצטרך לקנות חלוק:

כיתא נאה - כת נאה ראויה להושיב בעליה בכת נאה:

אציפתא חדתא - מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים:

לאושפיזא - לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן:

דילמא חזיא בהו - קרי ומגניא עליה:

לא תיכלון נהמא באפי גברייכו - פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו:

לא תיכלון ירקא בלילה - מפני ריח הפה:

שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה:

היכא דמפני גברייכו - בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסת' לו בזוכרו:

לא תימרון מנו - מי הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים:

אלא מני - מי היא:

נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה - כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום:

מרגניתא אחוין ליה - הדדין המציאי לו שתתרבה תאותו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחוי ליה:

כורא - לשון כור צורפין (לעיל שבת דף עח.) לשון אחר בור לשון בור שוחה:

מתניתין - דקתני אבל נותנין לתוך הכברה:

מתני' גורפין מלפני הפטם - שור שמפטמין אותו גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו:

ומסלקין - תבן שלפניו לצדדין כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברעי:

וחכמים אוסרים - מפ' בגמ' אהיא:

ונוטלין מלפני בהמה זו - שעורין ותבן ונותנין לפני זו ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא אלא ודאי חזי הוא דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה:

גמ' ארישא פליגי - אגורפין ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו:

או אסיפא פליגי - ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו:

תא שמע - דאתרוייהו פליגי:

אחד זה ואחד זה - אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדין:

של קרקע - כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו דאיכא למיחש לאשוויי גומות:

מחלוקת באבוס של כלי - וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע:

שפיה יפה - לקמיה מפרש:

אידי ואידי - שתיהן המשניות סבירא להו:

מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן - שאינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני שור:

מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן - דאית לה רירי ואימאיס והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע דלא דייק ואכיל שאוכל קוצים וברקנים: