תלמוד בבלי
שבת
דף י״ב ע״ב
בתוך חולי ישראל - שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים:
שבנא איש ירושלים - אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא:
רחמיו - של הקב"ה מרובים:
שבתו בשלום - נוחו בשבתכם לשלום:
בקושי התירו - מפני שמצטער:
בתפיחה - בחולה:
זימנין אמר לה - בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט:
דשכינה עמו - ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:
סועד - סומך בתשות כחו ומשום רבינו יעקב סוער תרגומו של פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א י״ז:י״ח) ומתרגמי' ואת אחיך תסער לשלם ולהך לישנא גרסינן אל תקרי יסעדנו אלא יסערנו:
מתעטף - מאימת שכינה כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדין:
ואפי' גבוה - דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו:
הא תרי שפיר דמי - שאם יבא להטות יזכירנו חברו:
בשני ענינים - בשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו:
במדורה - מדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות:
מותר - לקרות לאור הנר שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו:
שמש קבוע - לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה:
שאינו קבוע - לא רמיא עליה כולי האי:
הא והא בשמש קבוע גרסי':
בדנפטא - שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות:
שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי - כיון שאינו קבוע אינו מטה אפילו בחול והלכך בשבת מותר או דילמא בדמשחא הואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול הוא:
הלכה - דמותר:
ואין מורין כן - שלא יזלזלו:
קם שמעי' - דר' ירמיה דהוא שמש שאינו קבוע בבית רב אסי:
אמרה ליה דביתהו - דרב אסי לרב אסי מר לא עביד הכי:
כרביה - ר' ירמיה דאמר הלכה ומורין כן:
ראשי פרשיות - ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש: