שבת

צריכה אני - לחילול:

בין שאמרה אין צריכה אני - וחברותיה אומרות שהיא צריכה מחללין:

באגפיה - בזרועותיה שאינה יכולה להלך:

חיה ג' ימים וז' ימים ול' יום - הוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת ל' מז' עד השלמת ל' וכן ז' מג' עד השלמת ז':

כל צרכי חולה - והא חיה עד ל' יום סתמא חולה היא:

דבר שאין בו סכנה - חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה:

אומר לארמאי ועושה - אבל דבר שיש בו סכנה ישראל עצמו עושה לו:

לטבילה - עד ל' יום לא תטבול מפני הצינה:

שאין בעלה עמה - והיא טובלת לטהרות:

בעלה מחממה - לאחר טבילה בתשמיש והגוף מתחמם מן הגוף:

מדורה - היסק גדול:

הקיז דם - וכ"ש חולה:

צלחו ליה תכתקא דשאגא - לא מצאו עצים מוכנים להיסק ביום הקזה וצוה ובקעו כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים:

פתורא דיונה - מין ארז הוא ורבינו הלוי אמר בוי"ש:

רבא צלחו ליה שרשיפא - ספסל:

ויקח מנעלים - שאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק:

(מאי) צרכי סעודה - (צרכי) סעודת הקזה:

ביומא דמלתא - דהקזה:

דטחלי - טחול סומקא חלף סומקא:

עד דנפיק תיהי - הריח:

מאוניה - מאזניו מריחין היין:

עד דקפי טחליה - טחול שלו צף ביין:

מריבדא דכוסילתא - נקבי כלי האומן שבבשרו פלימ"א:

בר תלתא טרפי - בן ג' שנים שטענה אמו משנקלט ג' עלין חדשין:

לרבנן - לתלמידיו:

אמרו נחמן איקלע לגבן - הרבו בסעודה כאילו אני סועד אצלכם:

בר מההיא ערמה: דמפרש ואזיל:

ולא אפשר ליה - לקנות יין:

לשקול זוזא מכא - זוז רע ופחות שאינו יוצא בהוצאה:

וליזיל לשב חנותא - ודרך הלוקחים לטועמו תחלה שיהא טוב ויטעום וכשיתן לו הזוז והחנווני ימצאנו רע ולא יקבלנו והוא ילך לחנות אחרת ויעשה כן:

ואי לא - דאין לו זוז רע:

ולישוף משחא בצידעיה - ברקתו והתמרים והשומן מחממין אותו:

בישא מי הוה טבא - חום השמש שהוא קשה לאדם כלום מטיב לו:

היכא דכריך זיקא - אינדרו"ן שיש בו חלונות והרוח נכנסת בהם נכרכת ומתגלגלת באינדרו"ן:

דילמא שפי ליה אומנא - מריקו מדמו כמו השופה יין לחבירו (ב"מ דף ס.):

ומוקי ליה ארביעתא - לא הניח בו דם אלא כדי חייו דהיינו רביעית והדר אתי ליה זיקא ושייף ליה מדם הנותר בגופו ומחסרו משיעורו ומסתכן:

שב לביני ואריחא - עובי החומה ז' לבינים מוטלין לרחבן זה אצל זה דכל לבינה ג"ט ואריחא אריח חצי לבינה טפח ומחצה:

ארגיש בנפשיה - הרגיש בעצמו שהוא נחלש:

חסר חד אריחא - החומה היתה חסירה מעוביה אריח: