Shabbat — Daf 129a

צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת

רב אשי מתני הכי מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת

א"ל רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכתא כמאן א"ל הלכה כמר זוטרא ספק נפשות להקל

מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה

עד מתי פתיחת הקבר אמר אביי שלשה ימים רבא אמר משמיה דרב יהודה שבעה ואמרי לה שלשים

אמרי נהרדעי חיה ג' ז' ול' ג' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני מחללין עליה את השבת ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה לא צריכה אני אין מחללין עליה את השבת ל' אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין ע"י ארמאי

כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה

אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה ל' יום למאי הלכתא אמרי נהרדעי לטבילה

אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה בעלה מחממה כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא

אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים) סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא (ולא היא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה מדאתמר) אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז

שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה לרבה צלחו ליה שרשיפא

וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי

אמר רב יהודה אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה

מאי צרכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין רב אמר בשר נפשא חלף נפשא ושמואל אמר יין סומקא חלף סומקא:

(סימן שנמסר)

שמואל ביומא דעבד מילתא עבדי ליה תבשילא דטחלי ר' יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי

אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן במטותא מינייכו ביומא דהקזה אמרו לביתייכו נחמן אקלע לגבן

וכולהו אערומי אסירי בר מהאי ערמה דשרי מאן דעביד מילתא ולא אפשר ליה לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא ואי לא ליכול שב תמרי אוכמתא ולישוף מישחא בצידעיה וניגני בשמשא

אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא א"ל חכימא דיהודאי בישא מי הוי טבא א"ל יומא דהקזה הוא

ולא היא אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכוליה שתא יומא דנפלה ביה תקופת תמוז וסבר לא איגלי ליה:

(היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המקיל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים ואומרים הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו

רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא ואתי זיקא ושאיף מיניה ואתי לידי סכנה

שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא יומא חדא עבד וארגיש בנפשיה בדק וחסר חד אריחא

רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא ליטעום מידי והדר ליפוק דאי לא טעים מידי אי פגע בשכבא ירקא אפיה אי פגע במאן דקטל נפשא מית אי פגע

'I need it' or 'I do not need it,' we may not desecrate the Sabbath for her:  that is how R. Ashi recited it. Mar Zutra recited it thus: Rab Judah said in Samuel's name: If a woman is in confinement, as long as the uterus is open, whether she says, 'I need it' or 'I do not need it,' we desecrate the Sabbath for her. If the uterus is closed, if she says, 'I need it,' we desecrate the Sabbath for her; if she does not say, 'I need it,' we do not desecrate the Sabbath for her.  Rabina asked Meremar: Mar Zutra recited it in the direction of leniency, [while] R. Ashi recited it in the direction of stringency; which is the law? — The law is as Mar Zutra, replied he: where [a matter of] life is in doubt we are lenient. From when is the opening of the uterus? — Abaye said: From when she sits on the seat of travail. R. Huna son of R. Joshua said: From when the blood slowly flows down; others state, From when her friends carry her by her arms.  For how long is the opening of the uterus? — Abaye said: Three days: Raba said in Rab Judah's name: Seven; others maintain: Thirty. The scholars of Nehardea said: A lying-in woman [has three periods: from] three [days after confinement], seven [days], and thirty [days]. From three [days], whether she says, 'I need it' or she says, 'I do not need it,'  we desecrate the Sabbath for her. [From] seven [days], if she says 'I need it,' we desecrate the Sabbath for her; if she says, 'I do not need it,' we do not desecrate the Sabbath for her. [From] thirty days, even if she says, 'I need it,' we may not desecrate the Sabbath for her,  yet we may do so by means of a Gentile,  as R. 'Ulla the son of R. Ilai, who said: All the requirements of an invalid may be done by means of a Gentile on the Sabbath, and as R. Hamnuna, who said: In a matter entailing no danger [to life], one bids a Gentile and he does it. Rab Judah said in Samuel's name: For a woman in confinement [the period is] thirty days. In respect of what law? The scholars of Nehardea said: In respect of a ritual bath.  Raba observed: We said this only if her husband is not with her;  but if her husband is with her, he makes her warm. Even as R. Hisda's daughter performed tebillah within thirty days in her husband's absence,  caught a chill, and was carried in a bed to Raba at Pumbeditha. Rab Judah said in Samuel's name: We may make a fire for a lying-in woman on the Sabbath [in the winter].  Now it was understood from him, only for a lying-in woman, but not for an invalid; only in winter, but not in summer. But that is not so: there is no difference between a lying-in woman and any [other] invalid, and summer and winter are alike. [This follows] since it was stated, R. Hiyya b. Abin said in Samuel's name: If one lets blood and catches a chill, a fire is made for him even on the Tammuz [summer] solstice.  A teak chair was broken up for Samuel;  a table [made] of juniper-wood was broken up for Rab Judah. A footstool was broken up for Rabbah, whereupon Abaye said to Rabbah, But you are infringing, thou shalt not destroy?  'Thou shalt not destroy' in respect of my own body is more important to me, he retorted. Rab Judah said in Rab's name: One should always sell [even] the beams of his house and buy shoes for his feet. If one has let blood and has nothing to eat, let him sell the shoes from off his feet and provide the requirements of a meal therewith. What are the requirements of a meal? — Rab said: Meat; while Samuel said: Wine. Rab said meat: life for life. While Samuel said, Wine: red [wine] to replace red [blood]. (Mnemonic: SHeNiMSaR.)  For Samuel on the day he was bled  a dish of pieces of meat was prepared; R. Johanan drank until the smell [of the wine] issued from his ears; R. Nahman drank until his milt swam [in wine]; R. Joseph drank until it [the smell] issued from the puncture of bleeding.  Raba sought Wine of a [vine] that had had three [changes of] foliage. R. Nahman b. Isaac said to his disciples: I beg of you, tell your wives on the day of blood-letting, Nahman is visiting us.  Now, all artifices are forbidden, save the following article, which is permitted. Viz., if one is bled and cannot [buy wine],  let him take a bad zuz  and go to seven shops until he has tasted as much as a rebi'ith.  But if not,  let him eat seven black dates, rub his temples with oil, and sleep in the sun. Ablat  found Samuel sleeping in the sun. Said he to him, O Jewish Sage! can that which is injurious be beneficial? It is a day of bleeding, replied he.  Yet it is not so, but there is a day when the sun is beneficial for the whole year, [viz.,] the day of the Tammuz [summer]  solstice, and he said to himself, I will not reveal it to him. (Mnemonic: Sparingly, wind, taste, tarry.) Rab and Samuel both Say: If one makes light of the meal after bleeding his food will be made light of by Heaven, for they Say; He has no compassion for his own life, shall I have compassion upon him! Rab and Samuel both say: He who is bled, let him, not sit where a wind can enfold [him], lest the cupper drained him [of blood] and reduced it  to [just] a rebi'ith,  and the wind come and drain him [still further], and thus he is in danger. Samuel was accustomed to be bled in a house [whose wall consisted] of seven whole bricks,  and a half brick [in thickness]. One day he bled and felt himself [weak]; he examined [the wall] and found a half-brick missing. Rab and Samuel both say: He who is bled must [first] partake of something and then go out; for if he does not eat anything, if he meets a corpse his face will turn green; if he meets a homicide he will die; and if he meets