Shabbat — Daf 128b

בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול רשב"ג אומר כל עצמן אסור לשהותן מפני הסכנה:

מתני׳ כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס

מדדין עגלין וסייחין אשה מדדה את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה

מיתיבי בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות פרנסה אין כרים וכסתות לא

לא קשיא הא דאפשר בפרנסה הא דאי אפשר בפרנסה אפשר בפרנסה אין ואי לא מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה

והא קא מבטל כלי מהיכנו סבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן צער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן:

תרנגולת שברחה וכו': דוחין אין מדדין לא תנינא להא דת"ר מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת

תרנגולת מאי טעמא לא אמר אביי משום דמקפיא נפשה

תני חדא מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא ברה"ר והאשה מדדה את בנה ברה"ר ואצ"ל בחצר ותניא אידך אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל דוחין בהן שיכנסו

הא גופא קשיא אמרת אין עוקרין אבל דדויי מדדינן הדר אמרת דוחין אין מדדין לא אמר אביי סיפא אתאן לתרנגולת

אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו לכרעיה בארעא אי נמי נידל להו מידל דדילמא מנח להו לטופריה בארעא ועקר להו לסימנים:

מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטיבור רבי יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת:

גמ׳ כיצד מסעדין רב יהודה אמר אוחז את הולד שלא יפול לארץ רב נחמן אמר דוחק בבשר כדי שיצא הולד

תניא כוותיה דרב יהודה כיצד מסעדין אוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו כדי שינק

אמר רשב"ג מרחמין היינו על בהמה טהורה ביו"ט היכי עביד אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו ודוקא טהורה אבל טמאה לא

מ"ט טמאה לא מרחקא ולדא ואי מרחקא ולדא לא מקרבא:

מילדין את האשה וכו': מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי

לאתויי הא דתנו רבנן אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה שמן ביד ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי

אמר מר אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר פשיטא לא צריכא בסומא מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור קא משמע לן איתובי מיתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזיא חבירתא ועבדה לי:

אם היתה צריכה לשמן וכו': תיפוק ליה משום סחיטה

רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין סחיטה בשיער רב אשי אמר אפי' תימא יש סחיטה בשיער מביאה לה בכלי דרך שערה דכמה דאפשר לשנויי משנינן

אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני) בין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת

נסתם הקבר בין אמרה

putrid meat, because it is food for beasts; uncovered water,  because it is fit for a cat. R. Simeon b. Gamaliel said: It may not be kept at all, because of the danger. MISHNAH. A BASKET MAY BE OVERTURNED BEFORE FLEDGLINGS, FOR THEM TO ASCEND OR DESCEND.  IF A FOWL RUNS AWAY [FROM THE HOUSE], SHE IS PUSHED [WITH THE HANDS] UNTIL SHE RE-ENTERS. CALVES AND FOALS MAY BE MADE TO WALK, AND A WOMAN MAY MAKE HER SON WALK.  R. JUDAH SAID: WHEN IS THAT? IF HE LIFTS ONE [FOOT] AND PLACES [ANOTHER] DOWN; BUT IF HE DRAGS THEM IT IS FORBIDDEN. GEMARA. Rab Judah said in Rab's name: If an animal falls into a dyke, one brings pillows and bedding and places [them] under it, and if it ascends it ascends. An objection is raised: If an animal falls into a dyke, provisions are made for it where it lies so that it should not perish. Thus, only provisions, but not pillows and bedding? — There is no difficulty: here it means where provisions are possible; there, where provisions are impossible. If provisions are possible, well and good;  but if not, one brings pillows and bedding and places them under it. But he robs a utensil of its readiness [for use]?  — [The avoidance of] suffering of dumb animals is a Biblical [law], so the Biblical law comes and supersedes the [interdict] of the Rabbis. IF A FOWL RUNS AWAY. We may only push [it], but not make it walk. We have here learnt what our Rabbis taught: An animal, beast, or bird may be made to walk in a courtyard, but not a fowl. Why not a fowl? — Said Abaye, Because she raises herself. One [Baraitha] taught: An animal, beast, and bird may be made to walk in a courtyard, but not in the street; a woman may lead her son in the street, and in the courtyard it goes without saying. Another taught: An animal, beast, and bird may not be carried  in a courtyard, but we may push them that they should enter. Now this is self-contradictory. You say, We may not carry, which implies that we may certainly make them walk; then you say, we may only push but not lead? — Said Abaye: The second clause refers to a fowl. Abaye said: When one kills a fowl he should [either] press its legs on the ground or else lift them up,  lest it places its claws on the ground and tears its organs loose. MISHNAH. ONE MAY NOT DELIVER AN ANIMAL [IN GIVING BIRTH] ON A FESTIVAL, BUT ONE MAY ASSIST IT. WE MAY DELIVER A WOMAN ON THE SABBATH, SUMMON A MIDWIFE FOR HER FROM PLACE TO PLACE, DESECRATE THE SABBATH ON HER ACCOUNT, AND TIE UP THE NAVEL-STRING. R. JOSE SAID: ONE MAY CUT [IT] TOO. AND ALL THE REQUIREMENTS OF CIRCUMCISION MAY BE DONE ON THE SABBATH. GEMARA. How may we assist? Rab Judah said: The new-born [calf, lamb, etc.] is held so that it should not fall on the earth. R. Nahman said: The flesh is compressed in order that the young should come out. It was taught in accordance with Rab Judah. How do we assist? We may hold the young so that it should not fall on the ground, blow into its nostrils,  and put the teat into its mouth that it should suck. R. Simeon b. Gamaliel said: We stimulate pity  to a clean animal  on a Festival. What was done? — Said Abaye: A lump of salt was brought and placed in its womb so that it [the mother] might remember its travails  and have pity upon it; and we sprinkle the water of the after-birth  upon the newly-born [animal] so that its mother might smell it and have pity upon it. Yet only [in the case of] a clean [animal], but not an unclean one. What is the reason? An unclean animal does not spurn its young, and if it does spurn it, it does not take it back. ONE MAY DELIVER A WOMAN, etc. Consider: He [the Tanna] teaches, ONE MAY DELIVER A WOMAN AND SUMMON A MIDWIFE FOR HER FROM PLACE TO PLACE, then what does AND DESECRATE THE SABBATH ON HER ACCOUNT add? — It adds the following taught by the Rabbis: If she needs a lamp, her neighbour may kindle a lamp for her. And if she needs oil, her neighbour brings her oil  in her hand;  but if that in her hand is insufficient, she brings it in her hair; and if that in her hair is insufficient, she brings it to her in a vessel. The Master said: 'If she needs a lamp, her neighbour may kindle a lamp for her.' That is obvious? — This is necessary [to be taught] only in the case of a blind [woman]: you might argue, Since she cannot see it, it is forbidden; hence he informs us that we tranquillize her mind, [as] she reasons, if there is anything [required] my friend will see it and do it for me. 'If she needs oil, etc.' [But] deduce it on the grounds of wringing out?  — Rabbah and R. Joseph both answer: [The interdict of] wringing out does not apply to hair. R. Ashi said: You may even say that wringing out does apply to hair: she brings it to her in a vessel by means of her hair,  [because] as much as we can vary it we do so. Rab Judah said in Samuel's name: If a woman is in confinement, as long as the uterus is open, whether she states, 'I need it,' or 'I do not need it,' we must desecrate the Sabbath on her account. If the uterus is closed, whether she says,