סנהדרין

בהדי מאן - ביד מי נשלח:

כי מטא לההוא דיירא - כשהגיע לאותו מלון:

למיבת - ללון:

שרינהו לסיטפיה - התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:

אחוכי - מצחקי:

הנך דיורי - אותן בני הכפרים:

א"כ ליבנו אחד בטורא - א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:

הפיצם ה' - פיזרם בכל העולם:

שדים - יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:

רוחין - בלי גוף וצורה:

לילין - צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:):

זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה' - בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:

שליש [נבלע] - נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:

אויר מגדל - מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:

משכח - שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:

בבל ובורסיף סימן רע לתורה - שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:

סימן רע - כלומר שמם סימן שכחה היא:

למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי - בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:

שאפי - כמו (ב"מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיהו מ״ח:י״א) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:

רעים בגופם - שטופים בזימה:

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא - והיינו ממון:

ארץ ממנה יצא לחם - ארץ שבעה וטובה היא:

ותחתיה נהפך כמו אש - ואחר כן נהפכה:

וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם - שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:

ונשכח - שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:

פרץ - הקב"ה נחל גפרית ואש:

מעם גר - ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון:

גר - קוררט"ל בלע"ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים:

תהותתו - תבקשו תרמיות ותואנות:

תרצחו כולכם - ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:

יומם חתמו למו - היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:

אפרסמון - שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:

דרש ר' יוסי - בי מדרשא חתר בחשך בתים:

איחתרו תלת מאה מחתרתא - ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם:

מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:

שפעי מרזבי דציפורי דמא - דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:

דאית ליה תורא. כך היה מנהגם של אנשי סדום מי שהיה לו שור אחד רועה כל בהמות העיר יום א' ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו לרעות ב' ימים:

אמר להו - יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא כו':