תלמוד בבלי
סנהדרין
דף ק״ט ע״א
בהדי מאן - ביד מי נשלח:
כי מטא לההוא דיירא - כשהגיע לאותו מלון:
למיבת - ללון:
שרינהו לסיטפיה - התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:
אחוכי - מצחקי:
הנך דיורי - אותן בני הכפרים:
א"כ ליבנו אחד בטורא - א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:
הפיצם ה' - פיזרם בכל העולם:
שדים - יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:
רוחין - בלי גוף וצורה:
לילין - צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:):
זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה' - בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:
שליש [נבלע] - נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:
אויר מגדל - מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:
משכח - שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:
בבל ובורסיף סימן רע לתורה - שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:
סימן רע - כלומר שמם סימן שכחה היא:
למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי - בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:
שאפי - כמו (ב"מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיהו מ״ח:י״א) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:
רעים בגופם - שטופים בזימה:
השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא - והיינו ממון:
ארץ ממנה יצא לחם - ארץ שבעה וטובה היא:
ותחתיה נהפך כמו אש - ואחר כן נהפכה:
וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם - שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:
ונשכח - שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:
פרץ - הקב"ה נחל גפרית ואש:
מעם גר - ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון:
גר - קוררט"ל בלע"ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים:
תהותתו - תבקשו תרמיות ותואנות:
תרצחו כולכם - ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:
יומם חתמו למו - היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:
אפרסמון - שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:
דרש ר' יוסי - בי מדרשא חתר בחשך בתים:
איחתרו תלת מאה מחתרתא - ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם:
מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:
שפעי מרזבי דציפורי דמא - דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:
דאית ליה תורא. כך היה מנהגם של אנשי סדום מי שהיה לו שור אחד רועה כל בהמות העיר יום א' ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו לרעות ב' ימים:
אמר להו - יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא כו':
Sefaria
מסורת הש״ס