ראש השנה

קטן שהגיע לחינוך - מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין:

מתעסק הוא דלא - שאינו מתכוין לתקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא:

תנא סיפא נמי מתעסק - ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו שלא נתכוון להוציא את השומעין לא יצא:

מתני' סדר תקיעות שלש כו' - אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות:

שלש של שלש שלש - תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת:

שלש יבבות - שלש קולות בעלמא כל שהוא:

תקע בראשונה - פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה:

ומשך בשניה - תקיעה של אחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:

אין בידו אלא אחת - דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:

מי שבירך - התפלל תפלת מוספין ובירך תשעה ברכות:

תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים - תוקע ומריע ותוקע בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות:

גמ' תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי - והכי קאמר שיעור שלש תקיעות כשלש התרועות:

ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא - שיעור התקיעה כשיעור התרועה ותרוייהו חדא מילתא אמרי:

שברים - ארוכים מיבבות:

אמר אביי בהא ודאי פליגי - אע"ג דאוקימנא דברישא לא פליגי על כרחך בהא סיפא פליגי דלית לשנויי בה מידי והיינו פלוגתא:

דמתרגמינן - תרועה יבבה ובאימיה דסיסרא כתיב נמי האי לישנא ותיבב:

מאן דאמר שברים סבר גנוחי גנח - כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן:

ילולי יליל - כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה:

שאין תלמוד לומר בחדש השביעי - דהא כתב לן בכמה מקומות דיום הכפורים בחדש השביעי הוא והכא יוה"כ כתיב:

והעברת - פשוטה משמע העברת קול אחד:

ביוה"כ תעבירו - הרי העברה תחילה וסוף ותרועה כתיבא בינתים: