תלמוד בבלי
פסחים
דף קי״ז ע״א
אחת היא - כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:
הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת:
שיר שבתורה - אז ישיר משה:
ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:
כל תפלות - כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהילים ק״ב:א׳):
אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן - מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל:
ד"א פסלו של מיכה עומד - בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק:
ניצוח וניגון לעתיד לבא - מקום שנאמר למנצח בנגינות מלעתיד הוא מדבר:
ע"י מתורגמן - הוא אומר ואחר מפרש:
יהושע וכל ישראל אמרוהו - כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו:
הללויה - כולהו דבספר תהלים:
קראי מוסיפין - בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:
Sefaria
תְּהִלִּים קי״ח:ה׳ · תְּהִלִּים ע״ב:כ׳ · תְּהִלִּים קט״ו:ח׳ · פסחים ס״ו: · שבת פ״ח: · שִׁיר הַשִּׁירִים ה׳:י״ג · תְּהִלִּים קט״ו:א׳ · תְּהִלִּים קמ״ה:כ״א · תְּהִלִּים קי״ב:י׳ · תְּהִלִּים קל״ה:ב׳ · תְּהִלִּים קל״ד:א׳ · תְּהִלִּים ק״י:ז׳ · תְּהִלִּים קי״א:י׳ · תְּהִלִּים קי״ג:ט׳ · תְּהִלִּים קי״ד:ח׳ · תְּהִלִּים קי״ד:א׳ · תְּהִלִּים קט״ו:א׳ · פסחים פ״ז.
מסורת הש״ס