Pesachim — Daf 117a

א"ר חסדא א"ר יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן רב אמר כסיה ומרחביה אחת הן רבה אמר מרחביה בלבד

איבעיא להו מרחב יה לרב חסדא מאי תיקו

איבעיא להו ידידיה לרב מאי ת"ש דאמר רב ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש

איבעיא להו הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא תילי דבי חביבא דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא

ופליגא דריב"ל דאמר ריב"ל מאי הללויה הללוהו בהלולים הרבה

ופליגא דידיה אדידיה דאמר ריב"ל בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בניצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה גדול מכולן הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת

אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן

תניא היה ר"מ אומר כל תושבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן שנאמר (תהלים עב, כ) כלו תפלות דוד בן ישי אל תיקרי כלו אלא כל אלו

הלל זה מי אמרו רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהן אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה

ד"א פסלו של מיכה עומד בבכי וישראל אומרים את ההלל:

ת"ר כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים ר"א אומר כנגד עצמו אמרן רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן וחכ"א יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו האמורות בלשון רבים כנגד ציבור

ניצוח וניגון לעתיד לבא משכיל על ידי תורגמן לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה

ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב ג, טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'

אמר רב יהודה אמר רב וכן לדבר הלכה אמר רב נחמן וכן לחלום טוב

איני והאמר רב גידל אמר רב כל ת"ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר (שיר השירים ה, יג) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים אל תקרי מור עובר אלא מר עבר

לא קשיא הא ברבה הא בתלמידא

ואי בעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דפתח והא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

ת"ר הלל זה מי אמרו ר"א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים הם אמרו (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו משיבה רוח הקודש ואמרה להן (ישעיהו מח, יא) למעני למעני אעשה רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו'

רבי אלעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא הם אמרו לא לנו ורוח הקודש משיבה ואומרת להם למעני למעני אעשה ר' אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו'

וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן:

אמר רב חסדא הללויה סוף פירקא רבה בר רב הונא אמר הללויה ריש פירקא אמר רב חסדא חזינא להו לתילי דבי רב חנין בר רב דכתיב בהו הללויה באמצע פירקא אלמא מספקא ליה

אמר רב חנין בר רבא הכל מודים (תהלים קמה, כא) בתהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד (הללויה) הללויה דבתריה ריש פירקא (תהלים קיב, י) רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד הללויה דבתריה ריש פירקא (תהלים קלה, ב) ושעומדים בבית ה' הללויה דבתריה ריש פירקא

קראי מוסיפין אף את אלו (תהלים קי, ז) מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש הללויה דבתריה ריש פירקא (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם הללויה דבתריה ריש פירקא

נימא כתנאי עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד (תהלים קיד, ח) חלמיש למעינו מים ותניא אידך עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד (תהלים קיד, א) בצאת ישראל ממצרים ובית הלל אומרים עד (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו

R. Hisda said in R. Johanan's name: Hallelujah, Kesjah1 and Jedidjah2 are single words.3 Rab said: Kesjah and merhabjah4 are single words. Rabbah5 said merhabjah alone [is a single word]. The scholars asked: What about merhab Jah in R. Hisda's view?6 The question stands. The scholars asked: What about Jedidjah in Rab's view? — Come and hear: Jedidjah is divisible into two, therefore Jedid is non-sacred while Jah [the Lord] is sacred.7 The scholars asked: What about Hallelujah in Rab's view? Come and hear, for Rab said: I saw [a copy of] the Psalms in my friend's college,8 wherein ‘Hallalu’ was written on one line and ‘jah’ on the following.9 Now he disagrees with R. Joshua b. Levi, for R. Joshua b. Levi said: What is the meaning of ‘Hallelujah? Praise him with many praises.10 Further, he [R. Joshua b. Levi] is self-contradictory. For R. Joshua b. Levi said: The Book of Psalms was uttered with ten synonyms of praise, viz.: nizzuah [victory], niggun [melody], maskil,11 mizmor [psalm], shir [song], ashre [happy], tehillah [praise], tefillah [prayer], hodayah [thanksgiving] [and] hallelujah. The greatest of all is ‘hallelujah,’ because it embraces the [Divine] Name and praise simultaneously.12 Rab Judah said in Samuel's name: The Song in the Torah13 was uttered by Moses and Israel when they ascended from the [Red] Sea. And who recited this Hallel?14 The prophets among them ordained that Israel should recite it at every important epoch and at every misfortune — may it not come upon them! and when they are redeemed they recite [in gratitude] for their redemption. It was taught, R. Meir used to say: All the praises which are stated in the Book of psalms, David uttered all of them, for it is said, The prayers of David the son of Jesse are ended [kallu]:15 read not kallu but kol ellu [all these].16 Who recited this Hallel? R. Jose said: My son Eleazar maintains [that] Moses and Israel said it when they ascended from the [Red] Sea, but his college disagree with him, averring that David said it. But is view is prefer able to theirs: Is it possible that Israel slaughtered their Passover-offerings or took their palm-branches without uttering song!17 Another argument: Micah's image18 stands at Beki19 and Israel recites the Hallel! 20 Our Rabbis taught: As for all the songs and praises to which David gave utterance in the Book of Psalms, R. Joshua said: He spoke them in reference to himself; R. Joshua said: He spoke them with reference to the [Jewish] community; while the Sages maintain: Some of them refer to the community, while others refer to himself. [Thus:] those which are couched in the singular bear upon himself, while those which are couched in the plural allude to the community. Nizzuah and niggun21 [introduce psalms] relating to the future; maskil [indicates that it was spoken] through a meturgeman [interpreter]; [the superscription] To David, a psalm’ intimates that the Shechinah rested upon him and then he uttered [that] song; ‘a psalm of david’ intimates that he [first] uttered [that particular] psalm and then the Shechinah rested upon him. This teaches you that the Shechinah rests [upon man] neither in indolence nor in gloom nor in frivolity nor in levity, nor in vain pursuits,22 but only in rejoicing connected with a religious act, for it is said, ‘but now bring me a minstrel.’ And it came to pass, when the minstrel played, that he hand of the lord came upon him.23 Rab Judah said in Rab's name: And it is likewise so in a matter of halachah.24 R. Nahman said: And it is likewise so for a good dream.25 But that is not so, for R. Giddal said in Rab's name: If a scholar sits before his teacher and his lips do not drip anxiety.26 they shall be burnt, for it is said, His lips are as lilies [shoshanim], dropping with flowing myrrh [mor ‘ober]:27 read not shoshanim but sheshonim [that study]; read not mor'ober but mar ‘ober [dropping anxiety]? — There is no difficulty: One applies to the teacher, the other to the disciple. Alternatively, both refer to the teacher, yet there is no difficulty: the one holds good before he commences; the other, after he commences. Even as Rabbah used to say something humorous to his scholars before he commenced [his discourse], in order to amuse them;28 after that he sat in awe and commenced the lecture. Our Rabbis taught: Who uttered this Hallel? R. Eleazar said: Moses ad Israel uttered it when they stood by the [Red] Sea. They exclaimed, ‘Not unto us, not unto us,’29 and the Holy Spirit responded. ‘For mine own sake, for mine own sake, will I do it.’30 R. Judah said: Joshua and Israel uttered it when the kings of Canaan attacked them. They exclaimed, ‘Not unto us [etc.]’ and the Holy Spirit responded etc. R. Eleazar the Modiite said: Deborah and Barak uttered it when Sisera attacked them. They exclaimed, ‘Not unto us [etc.].’ and the Holy Spirit responded. ‘For Mine own sake, for Mine own sake, will I do it.’ R. Eleazar b. ‘Azariah said: Hezekiah and his companions uttered it when Sennacherib attacked them. They exclaimed, ‘Not unto us [etc.]’ and the Holy Spirit responded etc. R. Akiba said: Hananiah, Mishael and Azariah uttered it when the wicked Nebuchadnezzar rose against them. They exclaimed, ‘Not unto us etc.,’ and the Holy Spirit responded etc. R. Jose the Galilean said: Mordecai and Esther uttered it when the wicked Haman rose against them. They supplicated, ‘Not unto us etc.’, and the Holy Spirit responded etc. But the Sages maintain: The prophets among them enacted that the Israelites should recite at every epoch and at every trouble — may it not come to them! — and when they are redeemed, they recite it [in thankfulness] for their delivery. R. Hisda Said: Hallelujah marks the end of a chapter; Rabbah b. R. Huna said: Hallelujah marks the beginning of a chapter.31 R. Hisda observed: I saw that in the copies of the Psalms used in the college of R. Hanin b. Rab, ‘Hallelujah’ was written in the middle of the chapter,32 which proves that he was in doubt. R. Hanin b. Raba said: A agree that in the case of, ‘My mouth shall speak the praise of the Lord, and let all flesh bless His holy name for ever and ever.’33 ‘Hallelujah which follows it is the beginning of the [next] psalm. In the wicked shall see, and be vexed; he shall gnash with his teeth, and melt away, the desire of the wicked shall perish:34 the ‘Hallelujah’ which follows it commences the [next] psalm. Again, in the passage. ‘that stated in the house of the lord in the night seasons,35 the following ‘Hallelujah commences the [next] psalm.36 Bible scholars37 add the following: He will drink of the brook by the way, therefore will he lift up the head:38 Hallelujah which follows it is the beginning of the next psalm. The fear of the lord is the be ginning of wisdom; a good understanding have a they that do thereafter; His praise endureth for ever.39 ‘Hallelujah which follows it is the beginning of the [next] psalm. Shall we say that this is dependent on Tannaim? [For we learned:] HOW FAR DOES HE RECITE IT? BETH SHAMMAI MAINTAIN: UNTIL AS A JOYOUS MOTHER OF CHILDREN, WHILE BETH HILLEL. SAY: UNTIl. THE FLINT INTO A FOUNTAIN OF WATERS.’ But another [Baraitha] taught: How far does he recite it? Beth Shammai maintain: Until ‘when Israel came forth out of Egypt.’40 while Beth Hillel say: Until, ‘Not unto us, O Lord, not unto us.’41 Jah, being sacred (i.e., God's name), must not be erased and would have to be cut out entirely, together with its parchment. composed in the days of David while Micah's idolatrous image was still in existence; hence it must have been composed at the Red Sea. a man who is plunged in gloom, Elisha requiring the minstrel to dissipate the gloom occasioned by Jehoram's visit. the first, while Rabbah b. R. Huna places it at the beginning of the second. indicate which psalm is meant, viz., CXXXIV, ‘Hallelujah,’ the commencing the next. Tosaf. however quotes ‘Ye that stand in the house of the Lord, in the courts of the house of our God’. In our edd. this is Ps. CXXXV, 2, and does not end the psalm; but according to Tosaf. it does, while v. 3, which begins with ‘Hallelujah,’ (E.V. praise ye the lord) is the beginning of another psalm. Baraitha quotes the beginning of the following chapters.