Pesachim — Daf 117b

מאי לאו בהא קמיפלגי למ"ד עד אם הבנים שמחה סבר הללויה ריש פירקא ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר הללויה סוף פירקא

רב חסדא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא סברי הללויה סוף פירקא מ"ד עד בצאת ישראל שפיר ומאן דאמר עד אם הבנים שמחה עד ועד בכלל

ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא הללויה של אם הבנים שמחה קשיא

רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא הללויה ריש פירקא מאן דאמר עד אם הבנים שמחה שפיר ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר עד ולא עד בכלל

ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא עד הללויה שבצאת ישראל קשיא:

וחותם בגאולה: אמר רבא ק"ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל מ"ט דרחמי נינהו

אמר רבי זירא דקידושא אשר קדשנו במצותיו וצונו דצלותא קדשנו במצותיך מ"ט דרחמי נינהו

אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא (דברים טז, ג) למען תזכור את יום וכתיב התם (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו

אמר רבה בר שילא דצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד

(שמואל ב ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים תני רב יוסף זהו שאומרים מגן דוד

א"ר שמעון בן לקיש (בראשית יב, ב) ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב

יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן

אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל בקידושא דשבתא מקדש השבת ביומא טבא מקדש ישראל והזמנים

ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש השבת יומא טבא דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני מקדש ישראל והזמנים

טעמא דידי צלותא דברבים איתא מקדש ישראל קידוש דביחיד איתא בשבת מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים

ולא היא צלותא ביחיד מי ליתיה וקידושא ברבים מי ליתיה ורבא סבר זיל בתר עיקר

עולא בר רב נחית קמיה דרבא אמר כסבי דפומבדיתא ולא א"ל ולא מידי אלמא הדר ביה רבא רב נתן אבוה דרב הונא בריה דרב נתן נחית קמיה דרב פפא אמר כסבי דפומבדיתא ושבחיה רב פפא

אמר רבינא אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא והוו משתקי ליה כולי עלמא אמר להו שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא ולא הוו משתקו ליה:

מתני׳ מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:

גמ׳ א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה:

רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:

Surely then they differ in this: he who says, until ‘as a joyous mother of children’, holds that [the following] ‘Hallelujah’ [praise ye lord] is the beginning of the [next] psalm; while he who says until, ‘,when Israel came forth out of Egypt’, holds that ‘Hallelujah is the end of the [previous] psalm! — R. Hisda reconciles it with his view. All agree that ‘Hallelujah is the end of the psalm. Hence the statement, until ‘when Israel came forth out of Egypt is well. While he who says, until ‘a joyous mother of children is meant inclusively. Then let him say, ‘up to "hallelujah”’? And should you answer, because we would not know which ‘Hallelujah,’ then let him say, ‘up to the "Hallelujah” of “as a joyous mother of children"’? This is a difficulty . Rabbah b. R. Huna reconciles it with his view. All agree that ‘Hallelujah is the beginning of the psalm. Hence the statement, until ‘as a joyous mother of children’ is well. While he who says, until ‘when Israel came forth’ does not mean it inclusively. Then let him say, ‘until the Halelujah? And should you answer, because we would not know which ‘Hallelujah is meant, then let him say, ‘until the Hallelujah of "when Israel came forth"’? This is a difficulty. AND HE CONCLUDES WITH [A FORMULA OF] REDEMPTION. Raba said: [The ending of the benediction following] the reciting of the shema’ and Hallel is ‘who redeemed Israel’; that of prayer is ‘the redeemer of Israel’. What is the reason? Because it is a petition. R. Zera said: [The formula] in kiddush is ‘who did sanctify us with His commandments and did command us’; that of prayer is ‘sanctify us with Thy Commandments.’ What is the reason? Because it is supplication. R. Aha b. Jacob said: And he must refer to the Egyptian exodus in the kiddush of the day. [For] here it is written, that thou mayest remember the day [when thou camest forth out of the land of Egypt], while there it is written, Remember the sabbath day, to hallow it [by reciting kiddush]. Rabbah b. Shila said: [The formula] in Prayer is ‘who causest the horn of Salvation to spring forth,’ while that of the haftarah is ‘the shield of David.’ And I will make thee a great man, like unto the name of the great ones [that are in the earth the earth]. R, Joseph taught: that alludes to the fact that we say ‘the shield of David.’ R. Simeon b. Lakish said: And I will make thee a great nation: that means that we say’, ‘the God of Abraham’; and I will bless thee — that we say, ‘the God of Isaac’; and make thy name great, — that we say, ‘the God of Jacob.’ You might think that we conclude with [a reference to] all of them: therefore it is said, and be thou a blessing: with thee do we conclude, but we do not conclude with all of them. Raba said: I found the elders of Pumbeditha sitting and stating: On the Sabbath, both in Prayer and in kiddush [we conclude the benediction with] ‘who sanctifiest the Sabbath.’ On a festival, both in Prayer and in kiddush [we conclude with] ‘who sanctifiest Israel and the [festive] seasons.’ Said I to them, On the contrary, [the formula] of Prayer both on the Sabbath and on a festival is ‘who sanctifiest Israel.’ In the kiddush of the Sabbath [the formula is] ‘who sanctifiest the Sabbath’; On a festival, ‘who sanctifiest Israel and the seasons.’ Now I will state my reason and your reason. Your reason is: the Sabbath is permanently fixed, hence both in Prayer and in kiddush ‘who sanctifiest the Sabbath’ [is said]. On festivals, which are fixed by Israel, for they intercalate the months and fix [the beginnings of] the years, ‘who sanctifiest Israel and the seasons’ [is said]. My reason: Prayer, which is [carried on] in public, [requires] ‘who sanctifiest Israel’; as for kiddush, which is [recited] privately [at home], on the Sabbath [the formula is] ‘who sanctifiest the Sabbath,’ while on festivals it is ‘who sanctifiest Israel and the seasons That [argument] however is Incorrect: is not prayer [recited] privately [too], and is not kiddush recited pubiicly?-Raba however, holds: Follow the main [practice]. ‘Ulla b. Rab visited Raba. he recited [kiddush] in accordance with the elders of Pumbeditha, and he said nothing to him [in protest]. This proves that Raba retracted. R. Nathan the father of R. Hune the son of R. Nathan visited R. Papa. He recited it in accordance with the elders of Pumbeditha, whereupon R. Papa praised him. Rabina said: I visited Meremar at Sura, when the reader went down [to the reading desk] and recited it as the elders of Pumbeditha. Everybody made to silence him, but he said to them, ‘Leave him alone: the law is as the elders of Pumbeditha.’ Then they did not silence him. MISHNAH. THEY FILLED THE THIRD CUP FOR HIM. HE THEN RECITES GRACE AFTER MEALS. OVER THE FOURTH [CUP] HE CONCLUDES THE HALLEL, AND RECITES THE GRACE OF SONG. BETWEEN THESE CUPS HE MAY DRINK IF HE WISHES; BETWEEN THE THIRD AND THE FOURTH HE MAY NOT DRINK. GEMARA. R. Hanan said to Raba: This proves that Grace after meals requires a cup [of wine]. Said he to him: Our Rabbis instituted four cups as symbolizing freedom: let us perform a religious act with each. OVER THE FOURTH [CUP] HE CONCLUDES THE HALLEL, AND RECITES THE GRACE OF SONG.