נידה

פרידה - גרגיר:

סופו - של רקב כתחלתו:

מה תחלתו - כשנקבר אם יש דבר הראוי לירקב ולעשות רקב של מת:

גנגילון - בטול. שאותו דבר אחר מבטלו אף סופו לאחר שנעשה רקב כשנקבר כהלכתו ד"א המתערבת בו מבטלו ולשון גנגילון דבר העומד כנגדו לבטלו ולקלקלו. ולקמן פריך הואיל וטעמא דר"ש ברקב כדאמר השתא גבי שליא דליכא למימר הכי מ"ט:

מאי היא - דאמר תחלתו ד"א נעשה לו גנגילון:

שאין לו רקב - שאין רקב שלו מטמא:

ערום בארון של שיש או ע"ג רצפה של אבנים - דהשתא אין תערובת ברקבוביתו:

נקבר בכסותו - דאיכא רקבובית או אפילו ערום בארון של עץ דאיכא רקבובית:

או ע"ג רצפה של לבנים - שעפרן נמחה:

שאין לו רקב - מפני דבר אחר המעורב בו:

לאפוקי הרוג דלא - לפי שיצא דמו וחסר וקיימא לן במס' נזיר (דף נא.) מת שחסר אין לו רקב:

שנתפזר בתוך הבית [הבית] טמא - משום אהל:

דאין מאהיל וחוזר ומאהיל - גג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפין:

מלא תרוד ועוד - יותר ממלא תרוד עפר בית הקברות. ל"א רקב ממש של מת אלא כגון שנקבר בכסותו או בקרקע בלא ארון של שיש ויש כאן מלא תרוד ועוד מאותו עפר דהוו מעורבין רקב ועפר:

בטל ברוב - שדם הלידה נתרבה על מיחוי הולד ומבטלו:

אמרו דבר אחד - ולקמן מוקמינן דר"א בן יעקב משום בטול ברוב:

בהמה גסה - שלא היה לה ולד מעולם:

תקבר - החררה שהוא מיחוי של בכור:

ופטורה מן הבכורה - שאם תלד עוד אין ולדה לכהן:

אינה מטמאה - אותה חררה:

ומאחר דאינה מטמאה - אלמא לא חיישינן לולד אמאי תקבר:

ומשני כדי לפרסמה - שנפטרה מן הבכורה שידעו הכל שזה פטר רחם:

ופרכינן מדפטורה מן הבכורה אלמא ולד מעליא היא אמאי אינה מטמאה:

בטול ברוב - מיחוי הנפל בטל בדם:

ומודה ר"ש - במתני' בשליא אע"ג שהבית טהור אמו טמאה לידה:

כעין שהזריעה - כלומר דנימוח כזרע:

שטרפוהו - כמו (חולין סד.) ביצים טרופות בקערה. שמחקוהו ובלבלוהו:

במימיו - שהדיחוהו בהן. א"נ במי הלידה והטינוף שיוצא עמו:

שנתבלבלה - נמחק כולו כמו שרוף שנתפזר ואין שלדו קיימת:

ושלדו קיימת - גופו קיים שלא נתפזר האפר ועדיין נראה כשלם:

פתחים גדולים - של ארבעה טפחים: